ברשימותיו של הרה"ג רבי יוסף זונדל פוגל שליט"א בעל 'שיח יוסף' הוא מספר, כי באחת הפעמים כשהגיע מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל לשאת מדברותיו כדי לחזק את תלמידי הישיבה ב'מעוז חיים', הוא חש כי זו 'שעת רצון' אצל מרן זצ"ל, ועל מנת לחזק את תלמידי הישיבה העז פניו לשאלו לגבי מספר עובדות שפורסמו אודות גודל פרישותו. "מתשובותיו של מרן" – הוא מתאר ברשימותיו – "ניכרות רום גדלותו וענוותנותו".
– מספרים שהבחורים הלכו לבדוק מה הראש ישיבה אוכל בארוחת בוקר, ואמרו שיש ליד הישיבה עץ גוייבות, והר"י אוכל גוייבה עם פרוסת לחם…
– צחק ואמר: "ליד הישיבה היה עץ גדול של תותים, ונפלו ממנו הרבה תותים, וכל השביל היה מלא בתותים, אבל לא אכלתי אף פעם תותים"…
– אמרו שהר"י היה אוכל פרוסת לחם עם גוייבה?
– שוב צחק: "אני לא אוכל גוייבות… הגוייבות היו מלאות עם תולעים… היה אסור לאכול אותם"…
– מספרים שהבחורים הלכו לרבנית ושאלו מה אוכלים בשבת, ואמרה שמקבלים כרטיס בצנע וקונים חצילים, אחד מטגנת ואחד מבשלת, אחד כנגד דגים ואחד כנגד בשר?
– רה"י צחק: "זה נכון שלא אכלו כל כך ברווח, אבל ב"ה לא צמנו… לא צמנו… לא צמנו, חסד ה'".
– ומספרים שתקופה ארוכה לא קיבלו משכורת, ואח"כ נתן צ'ק עבור כמה חודשים, והר"י אמר 'מה אני בחינם אף אתם בחינם', ומעיקר הדין צריך ללמד בחינם, ומה שמקבלים בישיבה זה בשביל לחיות, אבל כעת שעברו כבר חודשים אלו אין צורך בצ'ק…?
– הר"י שוב צוחק מאוד: "לא היו נותנים צ'קים, לא היה כזה דבר של צ'קים אז"…
(מתוך קובץ זיכרון מיוחד מבית 'קובץ גיליונות' חנוכה תשע"ט)