סעודות שבת
* נאמר בגמרא: "כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת? שלוש… וכל המקיים שלוש סעודות בשבת, ניצול משלוש פורעניות: מחבלו של משיח, ומדינה של גיהנום, וממלחמת גוג ומגוג".
* זמן אכילת סעודת היום בשבת – מי שנהנה מהקדמת הסעודה, וכגון שהוא כבר רעב, יקדים אותה, ומי שנהנה מאיחור הסעודה, כגון שהוא עדיין שבע מסעודת הלילה, יאכל בשעה מאוחרת.
* זמן סעודה שלישית – מזמן מנחה גדולה ואילך, ולפני כן אין יוצאים ידי חובת הסעודה. ולדעת השולחן ערוך, חובה להתפלל מנחה לפני סעודה שלישית, וגם לדעת הרמ"א ראוי לנהוג כן.
* אם נמשכה סעודת הבוקר בשבת עד שהגיע זמן מנחה גדולה, שבו כבר ניתן לאכול סעודה שלישית, לא יאכל סעודה שלישית מיד לאחר הסעודה השניה.
* יש מהראשונים שסובר שצריך לשתות יין באמצע כל סעודה משלוש הסעודות של שבת, מפני כבוד השבת. וראוי לנהוג כדבריו. ולשֵׁם כך די בשתיית מעט יין, ואין צורך בשתיית רביעית.
* בכל סעודת פת שאדם אוכל בשבת, צריך לברך 'המוציא' על 'לחם משנה', ואף אם אוכל יותר משלוש סעודות. ואם אין לו 'לחם משנה', יאכל שלוש סעודות (בלבד) ללא לחם משנה.
קידושא רבה
* מי שאין ברשותו יין, 'חֲמַר מדינה', או פת, לקדש עליהם: בליל שבת – אם יודע שעד חצות הלילה יוכל לקדש, ימתין; ואם לא, רשאי לאכול ללא קידוש. וכן ביום השבת – יאכל ללא קידוש.
* חובת הקידוש בשבת בבוקר, חלה רק בשעה הראויה לסעודה, ולפיכך מותר לשתות כרגיל לפני תפילת שחרית, כיון שאין זה זמן סעודה.
מאה ברכות בשבת
* דוד המלך עליו השלום תיקן לברך בכל יום מאה ברכות. בשבת מברך כל אדם לפחות שמונים ברכות, וחובה להשלים את מספר מאה הברכות על ידי אכילת מאכלים נוספים, וברכות הריח.
* אסור לגרום ל'ברכה שאינה צריכה' לצורך השלמת מאה ברכות בשבת; ובשעת הדחק ניתן לצאת ידי חובה בשמיעת הברכות בקריאת התורה וההפטרה, ואף באמירת "אין כאלקינו".
הלכות שבת שונות
* חכמינו ז"ל אסרו להתפלל בשבת על צורכי רפואה ופרנסה וכדומה. אולם, חולה שיש בו סכנה, אשר סכנתו מיידית, דהיינו שנשקפת לו סכנה בשבת עצמה – מותר להתפלל עליו בשבת כביום חול.
* מעיקר הדין מותר להתענות 'תענית חלום' בשבת. אולם, יש אומרים שאין היתר זה אלא כשראה את החלום שלוש פעמים, ויש אומרים שבזמן הזה אין להתענות כלל בשבת. ובכל מקרה, היתר זה אינו אלא כשנפשו עגומה עליו מִפַּחַד החלום. ויש שהורה שבזמננו לכל הדעות אסור להתענות תענית חלום בשבת.
* אמרו חכמינו ז"ל: "לא ניתנו שבתות אלא לעסוק בהן בדברי תורה", כלומר, שאף אלו שבימות החול אינם מרבים לעסוק בתורה, יהיה להם פנאי בשבת לעסוק בה.
* יש מהראשונים שאסרו – על פי דברי חכמינו ז"ל – שתיית מים ב'בין השמשות' של יציאת השבת; ויש אומרים שהאיסור הוא רק במים שבנהרות, ולא במים שאובים שבבית, כגון מים שבבקבוקים.