הרב צבי וינברג
וְכָל קָרְבַּן מִנְחָתְךָ בַּמֶּלַח תִּמְלָח וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח" (ויקרא ב', י"ג)
בגמ' מנחות (כא.) מובא, שהמלח שהביאו לבית המקדש היה מלח סדומית, שנאמר "ולא תשבית מלח", תביא מלח שאינה שובתת [שמצויה בקיץ ובחורף, ומלח סדומית – הים משליכה לאגפיה – רש"י]. גם בגמ' (חולין קה:) מופיעה "מלח סדומית", כטעם לתקנת מים אחרונים, משום "מלח סדומית" המצויה באוכל, שסכנה היא לעיניים.
לגבי זיהוי המקום, שממנו מופקת "מלח סדומית", נראה מדברי המאירי שזה מים המלח הסמוך לסדום. שבגמרא שבת (קח:) מובא שהמים של ים המלח מרפאים את העיניים. ומקשה המאירי: הרי לגבי המלח היוצא מים המלח אמרו שמסמא את העיניים, ואיך אמרינן שמרפא את העיניים? ותירץ שהמים מרפאין אולם המלח מסמא, או שמרפאין את החולה ומסמאין את הבריא כדרך הרבה מהדברים הרפואיים. מבואר מדברי המאירי ש"מלח סדומית" היא מים המלח, (ועי' בס' מזהב ומפז ח"ב עמ' שנ"ה שהרחיב בזה).
אולם מצאנו ב' ידיעות מעניינות לגבי זיהוי מלח סדומית, האחת בס' "שלטי הגבורים" (לרבי אברהם הרופא זצ"ל תלמיד המהר"ם מפאדווה – איטליא שס"ב, דף צו.) שכתב שמלח זה אינו מלח שמופק מהים או מהאדמה, אלא מהמלח שהמטיר הקב"ה על סדום ועמורה. לגבי מה שכתב, שהקב"ה המטיר "מלח" על סדום, יש להעיר שבפסוק (בראשית יט, כד) מופיע שה' המטיר רק "גפרית ואש", ולא מוזכר מלח.
אולם בספר דברים (כט, כב) כתוב "גפרית ומלח שרפה כל ארצה לא תזרע ולא תצמח ולא יעלה בה כל עשב כמהפכת סדם ועמרה אדמה וצביים אשר הפך ה' באפו ובחמתו", נראה מפסוק זה, שהקב"ה המטיר על סדום גם מלח, (ועי' בחזקוני שם, שפירש על המלה "ומלח" – שנאמר "ותהי נציב מלח").
ובס' מאמרים ברפואה (לרבי רפאל מרדכי מלכי זצ"ל, חכם ורופא בירושלים אביו של רבי עזרא מלכי זצ"ל, עמ' קמב) כתב: "שמעתי אומרים, שאשתו של לוט היא קיימת עד היום והיא נציב מלח, וממנה מביאים מלח לירושלים עד היום הזה, וזהו מלח סדומית שמסמא את העיניים, ונראה דהיינו טעמא, לפי שאשתו של לוט כשהביטה מאחריה וראתה נעשית מלח, אף המלח עצמו היוצא ממנה יש לו אותו טבע ומסמא את העיניים או מזיק לחוש הראות".
(קב ונקי)