השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
מדוע חמץ של גוי יכול להישאר בבית היהודי בפסח ואילו חמץ של היהודי הנמכר לגוי צריך להוציא מביתו בפסח? • מה יעשה היהודי באופן שיש לו כמות מרובה של חמץ בביתו וקשה לו להוציאו מהבית? • גוי שלא רוצה להחזיר ליהודי את החמץ לאחר הפסח האם מותר לתבוע אותו לבית משפט? • ומה הדין כאשר יהודי מכר את חמצו ליהודי מומר? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן תמ"ח סעיף ג' בחלקו השני במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
יהודי שיש לו חמץ, ומתקרב חג הפסח והוא לא רוצה לבער את החמץ, מה היא העצה שהיהודי יוכל לקיים את החמץ ולאחר הפסח יהיה החמץ מותר בהנאה? אומר השו"ע, שהיהודי יקח את החמץ, וימכור או יתן אותו לגוי, ולאחר הפסח הגוי יחזיר את החמץ ליהודי, והחמץ מותר, ואע"פ שהיהודי מכיר את הגוי והוא יודע שהגוי ישמור לו על החמץ, בכ"ז מותר, כיוון שבימי הפסח החמץ היה של הגוי.
המ"ב מבאר את כוונת השו"ע שאמר 'לאינו יהודי שמחוץ לבית', ואומר, שגם גוי שגר בבית של היהודי והוא משרת את היהודי, יכול למכור לו את החמץ בפסח, אלא עיקר ההקפדה היא, שצריך שיוציא הגוי את החמץ מבית היהודי.
חמץ של גוי יכול להיות ברשותו של היהודי בימי הפסח, ורק שיעשה מחיצה בפניו, ומה שכאן צריך להוציא את החמץ מרשותו של היהודי והחמץ לא נשאר בביתו, מבאר המ"ב בשם החק יעקב, שגם כאן הדין הוא שהחמץ יכול להישאר בבית היהודי, ומה שאמר השו"ע שמכרו או נתנו לגוי שמחוץ לבית קודם הפסח, זה בכדי שהגוי יעשה קניין, ובזה שהגוי מוציא את החמץ מרשותו של היהודי, הוא מושך את החמץ, ואח"כ הוא יכול להחזיר את החמץ לבית של היהודי, וכאן את אותו חמץ שהיהודי מוכר לגוי לפני פסח, צריך בדווקא להוציא מבית היהודי, כיוון שהגוי יודע שזה חמץ של היהודי, ואם הגוי לא יוציא את החמץ מרשותו של היהודי, נראים הדברים כמו שהחמץ הזה של היהודי, וגם יש חשש שיבוא היהודי לאכול את החמץ, שהרי הוא לא בודל ממנו במשך השנה, והחמץ מעיקרא היה של היהודי.
אם יש כמות מרובה של חמץ, וקשה להוציא את החמץ מבית היהודי, ימכור לגוי גם את החדר, ונחשב שהחמץ יצא מרשותו של היהודי, וצריך למסור לגוי מפתח של החדר, כדי שיוכל הגוי להיכנס כשירצה, ואפילו לא מסר לו את הפתח, יאמר לגוי, בכל זמן שתרצה, תוכל לקחת את המפתח מהחדר, ולהיכנס אליו ולקחת את החמץ, ואם לא נתן לו את המפתח, אסור לנעול את החדר שבו נמצא החמץ ולא להניח לגוי להיכנס לחדר, שבזה הוא מראה שכל המכירה הייתה הערמה בעלמא, ואז גם לאחר הפסח אסור החמץ אפילו בדיעבד, אבל אם מכר כדין, ואח"כ נעל את החדר באופן שלא יכול הגוי להיכנס, אפילו שאסור לו לעשות את זה, החמץ לא נאסר לאחר הפסח.
אחרי פסח יחזור הגוי ויתן ליהודי את החמץ, והחמץ מותר, ואם הגוי לא רוצה להחזיר את החמץ, אסור לתבוע אותו בדיניהם או לכוף אותו, שהרי החמץ שלו, והוא לא חייב להחזיר את החמץ ליהודי, ואם הגוי שילם ליהודי רק על חלק מהחמץ, ונשאר חייב לו כסף על החמץ, וכעת לא רוצה לשלם את מה שנשאר חייב, מותר לתבוע אותו בדיניהם על זה, או שיתן ליהודי את החמץ כתשלום על החוב.
אסור ליהודי אחר לקנות את החמץ של יהודי חברו מהגוי, כיוון שיש זכות לקדימה ליהודי הראשון, ואם היהודי השני קנה את החמץ ביותר ממה שראוי לתת על אותו חמץ, היהודי הראשון דהיינו הבעלים של החמץ, לא צריכים להשיב לו יותר מהשוויות האמיתית של החמץ.
זה הכל במכירה לגוי, אבל מכירה ליהודי מומר לא מועילה, והוא כיהודי לכל דבר, ואדם שמכר את חמצו ליהודי מומר, עבר על 'לפני עיור', והחמץ אסור לאחר הפסח, ובכ"ז אומר המ"ב, שאם הוא טעה, יכול לקבל את דמי החמץ.