הרב צבי וינברג
"גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ" (בראשית מ"ט, ט')
בספר אמרות טהורות חיצוניות ופנימיות (לרבי יהודה החסיד אות מ"ד עמ' קלו) כתב שלאריה יש שיטה מיוחדת איך לצוד את טרפו. וז"ל: אריה עושה עיגול כזה: 0 והולך לו, וכל בהמה שתכנס שם לא תוכל לצאת מן העיגול עד שתתקלקל.
ועי"ש שמביא, שקבוצת יהודים נתקלו בעיגול שעשה אריה וכיון שאריה מבין ע' לשון, שכנעו אותו לעוזבם לנפשם ושילמו לו בבהמות וגמלים להיות לו לטרף.
וכ"כ בפי' רבנו אפרים עה"ת (בראשית ב, יט): "אריה כל הרואה אותו מיד יראה נופלת בלבו, ומנהגו כל מקום שיראה שילכו שם בהמות ילך בהשכמה ויקיף בזנבו בתוך העפר שבשדה, וכל בהמה שתכנס שם בתוך העיגול לא תצא עד שיקח חלקו, וזה שכתוב (איוב יט, ו): "ומצודו עלי הקיף".
ועיין בתהילים (כב, יז) עה"פ: "כי סבבוני כלבים, עדת מרעים הקיפוני כארי ידי ורגלי" שכתב הרד"ק "עדת מרעים הקיפוני כארי ידי ורגלי" – כי הקיפוני כמו הארי שמקיף בזנבו ביער, וכל חיה שתראה אותה העגולה לא תצא משם ממורא האריה ומִפחדו, ותאספנה ידיהן ורגליהן, וימצא האריה טרפו בתוך עגולתו. כן אנחנו בגלות בתוך העגולה לא נוכל לצאת ממנה שלא נהיה ביד הטורפים, כי אם נצא מרשות הישמעאלים נבוא ברשות הערלים, והנה אנחנו אוספים ידינו ורגלינו ועומדים יראים ופוחדים בפניהם, כי אין לנו רשות לברוח ברגלינו ולהלחם בידינו, והנה כאילו ידינו ורגלינו בנחושתים".
(קב ונקי)