"כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ…" (בראשית נ', י"ז)
ברבינו בחיי, כ' שמבואר כאן שאחי יוסף בקשו ממנו מחילה, ולא באר הכתוב שמחל להם, וכבר בארו רז"ל שכל מי שחטא לחברו ועשה תשובה אינו נמחל לעולם עד שירצה את חברו, ואע"פ שהזכיר הכתוב (להלן פסוק כא) "וינחם אותם וידבר על לבם" שנראה בזה שהיה להם רצוי מיוסף, מכל מקום לא ראינו שיזכיר הכתוב מחילה ביוסף ולא שיודה להם שישא פשעם וחטאתם, ואם כן מתו בענשם בלא מחילת יוסף, ואי אפשר להתכפר עוונם רק במחילתו, ועל כן הוצרך העונש להיותו כמוס וחתום להפקד אחר זמן בענין עשרה הרוגי מלכות.
מבואר בדברי הרבנו בחיי, שאפי' שהשבטים ביקשו מחילה מיוסף, יוסף לא מחל להם, ולכן הקב"ה פרע זאת בעשרה הרוגי מלכות.
ובשו"ת דברי יציב (או"ח סי' רנח) הקשה שהרי הגמ' ביומא (פז.) לומדת מכאן שכל המבקש מחילה מחבירו אל יבקש ממנו יותר משלש פעמים שנאמר "אנא שא נא ועתה שא נא" (כתיב נא ג' פעמים, ואין נא אלא ל' בקשה), וא"כ מה יכלו לעשות האחים עוד, ומדוע אין נמחל להם.
ומביא את האור החיים (לעיל פסוק יט) שיוסף לא יכל למחול לאחים כיון "שבני נח אין הדבר תלוי במחילתם", פי' שכיון שהם לאו בני מחילה (כמ"ש בסנהדרין נט. ועי"ש במרגליות הים אות לד) א"כ העוון של האחים נשאר.
ותמה על דברי האור החיים הק' דא"כ מה מביאה הגמ' ראיה לדין מחילה מפסוק זה לדיני ישראל הרי כאן מדובר בבן נח.
ומיישב דבריו ע"פ מש"כ בפרשת דרכים (דרך האתרים דרוש א') דהשבטים סברו דדינם כישראל ויוסף סבר דדינם כבני נח, וא"כ הם לשיטתם שהם כישראל ביקשו ממנו מחילה ג' פעמים, ושפיר מביאה הגמ' מהם ראיה, אבל יוסף לשיטתו לא מחל להם דלא שייך מחילה בבן נח.
אולם בספר חסידים (אות יא) מובא שיוסף מחל לאחים [וכ"כ במדרש שוחר טוב (מזמור י) "ומה אחי יוסף שמחל להם יוסף ראה מה עלתה להם"]
ועי"ש בברית עולם להחיד"א שהק' שא"כ איך אמרו רז"ל בזוהר חדש שגלות מצרים היתה בעוון מכירת יוסף וגם גזירת המן אמרו במדרש רבה שהיה בחטא מכירת יוסף, וכן עשרה הרוגי מלכות, הרי יוסף מחל להם,
ומיישב שאמנם את חלקו מחל להם, אבל כיון שהיה במכירתם גם חילול השם עי"ש, על זה לא יכל יוסף למחול להם, וע"ז הם נענשו.
והנה בשו"ת חיים ביד (להגר"ח פלאג'י זצ"ל סי' נז) כ' להוציא מתוך דברי הרבנו בחיי, שלא מספיק שהמוחל יַרְאֶה למבקש המחילה פנים שוחקות וסימן שנתרצה אלא שצריך להוציא מפיו במפורש "הריני מוחל לך".
אולם הסיק שם שאין צורך לומר בפיו "מחול לך", ומש"כ הרבינו בחיי שלא מועיל ריצוי ופיוס בלי מחילה בפירוש מבאר ע"פ החיד"א הנ"ל שזהו רק לגבי דיני שמים, אבל בדיני אדם להענישו ולקבול ולהתרעם עליו בבית דין של מטה לא.