יום חמישי כז חשון תשעח
נטילת ידים לבני ספרד – לפני קידוש או לאחריו?
לדעת השולחן ערוך, יש ליטול ידים לסעודת השבת לאחר הקידוש, ולא לפניו, כדי שלא להפסיק בדיבור בין נטילת ידים לברכת המוציא, אבל היוצאים בשמיעה מפי אחר, רשאים ליטול ידיהם לפני הקידוש. ואם המקדש נטל ידיו לפני הקידוש, גילה בכך דעתו שהפת חביבה עליו מן היין, כלומר, שהוא רעב וממהר לאכול, ומכיון שיש באמירת הקידוש על היין גם חשש הפסק, כנ"ל, יקדש על הפת. אולם, כשלא נטל ידיו, אף אם אכן רעב הוא והפת חביבה עליו מן היין – יקדש על היין ולא על הפת. [שו"ע רעא, משנ"ב נח-ס, וביה"ל ד"ה דרפתא]
נטילת ידים לבני אשכנז – לפני קידוש או לאחריו?
לדעת הרמ"א, אמירת הקידוש אינה נחשבת כהפסק בין נטילת ידים לברכת המוציא, כיון שהוא מצורכי הסעודה, ולכן עדיף שיטול ידיו קודם קידוש, משום שבמקרה שאין יין ומקדשים על הפת, מתבצעת נטילת ידים בהכרח לפני הקידוש, וראוי לנהוג מנהג אחיד, וגם בקידוש על היין – ליטול לפני הקידוש, (למעֵט ליל פסח, שמפסיקים גם באמירת ההגדה). ויש שכתבו שעדיף לנהוג כדעת המחבר, וכן המנהג. אולם בדיעבד, אם נטל ידיו, יקדש על היין, ואין הקידוש נחשב להפסק, כדעת הרמ"א. [שו"ע רעא, משנ"ב סא-סג, ושעה"צ סב]
מי שיש לו רק רביעית יין – ישתמש בה לקידוש או להבדלה?
מי שיש לו רביעית (86-150 מ"ל, לשיטות השונות) יין בלבד – יבדיל במוצאי שבת על היין, ויקדש על הפת, כיון שאי אפשר להבדיל על הפת; ויש אומרים שיקדש בלילה על היין. ואם יש ביין כמות של רביעית ועוד 'כמלוא לוגמיו' לפחות – אשר זוהי הכמות שצריך לשתות מיֵין הקידוש – יקדש בלילה על היין, וישפוך מעט ממנו לכוס אחרת, ויותיר לפחות רביעית בכוס הקידוש, וישתה ממנה כמלוא לוגמיו, ואחר כך יערה את היין שבכוס האחרת לכוס הקידוש, כדי לתקן את ה'פגימה' שנוצרה ביין על ידי ששתה ממנו (ראה שו"ע קפב, ג ו־ו), וכך תיוותר רביעית להבדלה. [שו"ע רעא, יא, משנ"ב נ, נא, נג ו־נו, ושעה"צ נג]