יום רביעי כ"ח בתמוז תשע"ט
מי שיצא במזיד אל מחוץ ל'תחום' – עד היכן רשאי ללכת?
מי שיצא בשבת מחוץ ל'תחום', במזיד – רשאי ללכת רק בארבע אמותיו, שנחשבות כ'מקומו של אדם'. לדעת השולחן ערוך, ארבע אמות אלו הן לצד אחד בלבד, ומכיון שהחל ללכת לכיוון הנגדי לעיר, בחר בכך את ארבע אמותיו לכיוון זה, ואינו רשאי לשוב לתחום העיר אף התרחק ממנה אמה אחת בלבד. ולדעת הרמ"א, ארבע אמות אלו הן לכל צדדיו, ולכן, אם לא התרחק ארבע אמות מקצה התחום, יכול לשוב לתוך התחום. וכן הכריעו האחרונים.
אולם, למרות שרשאי לשוב לתוך התחום, אינו רשאי ללכת יותר מארבע אמות, ואינו נעשה כאחד מתושבי העיר, הרשאים ללכת עד אלפיים אמה לכל סביבותיה. ואם התרחק מקצה התחום יותר מארבע אמות, אזי אף אם במקרה יש מחיצות כדין רשות היחיד ממקום עומדו עד לקצה התחום, אסור לו ללכת בתוכן יותר מארבע אמות.
[שו"ע תה, א ו־ד, משנ"ב א, ב ו־יא, ושעה"צ א]
מי שהיה תפוס במחשבות ומבלי משים יצא אל מחוץ ל'תחום' – האם רשאי לשוב לתוכו?
מי שיצא בשבת מחוץ ל'תחום', בשגגה – אם יצא באונס, או בשגגה, כגון שהיה תפוס במחשבות ומבלי משים יצא מהתחום, או שיצא לצורך מצוה – כל עוד לא התרחק מקצה התחום יותר מארבע אמות, רשאי לשוב לתחום העיר, ומשם אל תוך העיר, ודינו כתושבי העיר, וכאילו לא יצא מהתחום.
וכמו כן, באופנים אלו, אף אם התרחק מקצה התחום יותר מארבע אמות – אם במקרה יש מחיצות כדין רשות היחיד ממקום עומדו עד לקצה התחום – אף אם התרחק יותר מאלפיים אמה מקצה התחום, רשאי לשוב לאחוריו דרך המחיצות ולהיכנס לתחום העיר, ומשם אל העיר, ודינו כתושבי העיר, כנ"ל. ויתֵרה מזו, אף אם אין מחיצות במקום, בתנאים מסוימים, ניתן ליצור עבורו מחיצות מבני אדם.
[שוע תה, ד, משנ"ב ב, ו-ט; וראה ביאורים ומוספים דרשו, 2, 3, 7, 8 ו־9]
אדם ששהה בכניסת השבת בתוך 'תחום' העיר – האם נחשב כאחד מתושביה?
אדם ששהה בעת כניסת השבת מחוץ לתחום העיר, רשאי ללכת עד אלפיים אמה לכל צד. ואלפיים אמה אלו נמדדים מקצה ארבע אמותיו; כך שבפועל, רשאי הוא ללכת אלפיים וארבע אמות לכל צד, (ראה דעת הרמ"א שהובאה לעיל).
ואף אם שהה בכניסת השבת בתוך ארבע אמות מקצה התחום של העיר, כך שתחומו נמשך עד לתוך העיר, שהרי המרחק בינו לבין העיר הוא פחות מאלפיים וארבע אמות – אין דינו כתושבי העיר. ודין זה אמוּר אף במקרה ששהייתו בכניסת השבת מחוץ לתחום אירעה מתוך שכחה, או אונס.
אולם, אם בכניסת השבת שהה בתוך תחום העיר – מאחר ובדעתו להיכנס אל העיר, הריהו נחשב כתושב העיר, ורשאי ללכת עד אלפיים אמה לכל סביבותיה.
[שו"ע תה, ג, משנ"ב ד-ה, ושעה"צ ט]