שאלה: אדם שטעה בספירתו וספר ספירה לא נכונה, ונזכר בכך רק למחרת. האם יכול לספור בברכה, או שמא דינו כמי שלא ספר יום אחד שממשיך לספור בלי ברכה?
תשובה: יש מי שכתב שהדבר תלוי אם התפלל במניין או לא, שאם לא התפלל במניין בוודאי דינו כמי שהחסיר ספירה ואינו יכול לספור בברכה, אך שונה הדבר כשהתפלל בציבור, שאז בוודאי שמע את השליח צבור סופר ספירה נכונה, ואם כן כבר יצא ידי חובה בשמיעה. ואף שבשעה ששמע היתה דעתו שלא לצאת בשמיעה אלא לספור בעצמו – בזה כתב לחדש, שמאחר שהתברר בסוף שלא ספר כראוי, הרי ודאי נוח לו למפרע לצאת ידי חובה בשמיעה מאשר להיות בלי ספירה.
והדברים מחודשים מאד, לדון למפרע שיש לו כוונה לצאת, בזמן שבאותה שעה כיוון בפירוש שאינו יוצא, והאריכו הפוסקים לפלפל בזה. גם המשנ"ב סי' תפ"ט סק"ה הביא מחלוקת הפוסקים אם אפשר לצאת אחד מחברו בספירת העומר בשמיעה, לכן נראה שיספור בלי ברכה או שיבקש מאחר שיוציאנו בברכה כדכתב המשנ"ב (סי' תפ"ט ס"ק ל"ז).