מה נחשב ל'בית' לענין הדלקת נרות חנוכה?
מי שאין לו בית, או שאינו נמצא בביתו בלילות החנוכה – כתבו הגר"מ פיינשטיין והגרש"ז אויערבך שהוא פטור ממצות נר חנוכה, כיון שהחובה היא על הבית (ובו היא מוטלת על כל דייר ודייר); וכן דעת הגר"נ קרליץ, אך הוסיף שאין ראוי להפטר ממצוה זו, ולכן חובה על האדם לסדר את ענייניו באופן שיתחייב במצווה.
אכן, לדעת הגרי"ש אלישיב חייב אדם למכור אפילו את כסותו וכדומה, כדי לשכור בית ולקיים בו מצות נר חנוכה, כיון שמצות ההדלקה מוטלת על כל אדם באשר הוא, אלא שמקום ההדלקה הוא בבית, ועליו לדאוג לכך שיוכל לקיים את מצותו.
הטס במטוס במשך כל הלילה – לדעת הגרש"ז אויערבך ידליק ללא ברכה, ולדעת הגרי"ש אלישיב אינו נחשב כבית כלל ואין להדליק בו.
בית שאין בו ארבע על ארבע אמות, שבנוגע לדינים רבים אינו נחשב כבית – דעת הגרש"ז אויערבך והגרי"ש אלישיב שאם גובהו עשרה טפחים ויותר, מדליקים בו נרות חנוכה בברכה; וכן דעת הגר"נ קרליץ, כאשר המדליק דר שם בקביעות.
ובית שאינו מקורה, או ששטחו קטן משבעה על שבעה טפחים – דעת הגרש"ז אויערבך שיש להדליק בו ללא ברכה.
[ביאורים ומוספים למשנה ברורה מהדורת דרשו, תרעא, 6 ו־19]
האם ניתן להדליק נרות חנוכה בחלון של קומה גבוהה?
את נרות החנוכה יש להניח לכתחילה בגובה שבין שלשה טפחים (24-28.8 ס"מ, לשיטות השונות) לעשרה טפחים (80-96 ס"מ); ובדיעבד יוצאים ידי חובה בין כשהם מונחים למטה משלשה טפחים, ובין כשהם מונחים למעלה מעשרה טפחים.
אכן, בגובה של יותר מעשרים אמה (9.6-11.52 מטר), אין יוצאים ידי חובה אף בדיעבד, כיון שעיני העוברים ושבים אינן 'קולטות' את הנרות כאשר הם מונחים בגובה זה, ואין בהדלקתם 'פרסומי ניסא'.
ומי שאין באפשרותו להדליק בפתח ביתו (או חצרו) ועליו להדליק בחלון, וחלונות ביתו גבוהים מקרקע הרחוב יותר מעשרים אמה, אך יש מסביב לביתו בתים שדייריהם רואים את הנרות שבחלונו – דעת הגרש"ז אויערבך שלא ידליק בחלון, אלא ידליק בפתח דירתו הפונה לחדר־המדרגות; וכן דעת הגר"נ קרליץ, אשר הוסיף כי יש להותיר את דלת הבית פתוחה, כדי שבני הבית יוכלו לראות את הנרות.
אולם לדעת הגרח"פ שיינברג עדיף שידליק בחלון, כיון שיש בכך 'פרסומי ניסא' יותר מבחדר־המדרגות; וכן דעת הגר"ש ואזנר, שכיון שבכל זאת יש איזשהו 'פרסומי ניסא' לבני רשות־הרבים גם בגובה של יותר מעשרים אמה, וכן לדיירי הבתים שמסביב ולבני הבית – לא ישנה מהמנהג, וידליק בחלון.
[שו"ע תרעא, ו, ומשנ"ב כח; ביאורים ומוספים 'דרשו', 56]