הרה"ג רבי בנימין בירנצוייג שליט"א
איזו הלכה חמורה בהלכות לשון הרע, לא כתבה החפץ חיים בספרו 'חפץ חיים' אלא בספרו 'שמירת הלשון', ומדוע?
חומרה גדולה שיש על החוטא בלשון הרע, שלא הזכירה הח"ח בהלכותיו אלא בספרו שמירת הלשון (שער הזכירה פ"ג), הביא בשם ספר חובת הלבבות (שער הכניעה פ"ז) שהמדבר לשון הרע על חברו נוטלים ממנו חלק מזכויותיו ונותנים לחברו, ונוטלים חלק מחובות חברו ונותנים לו, ומתאר שם כיצד יגיע האדם לעולם העליון ויראו לו חובות רבים ויחסרו לו מזכויותיו, וכשיתמה יאמרו לו, זה בעבור פלוני שדיברת עליו ונטל ממך מזכויותיך והעביר אליך מחובותיו, וכן להיפך, יש שיגיע למעלה ויראה זכויות רבות, ויתמה מאין הם, ויאמרו לו זה ממי שדיבר בגנותך שהעביר אליך מזכויותיו, ומביא עוד שכן משמע במדרש שוחר טוב ראה שם. ומביא עוד בחובת הלבבות על אחד מהחסידים שסיפרו עליו דברי גנות, וכשנודע לו הדבר שלח לאותו אחד שדיבר עליו דורון וכתב לו: אתה שלחת לי דורון מזכויותיך, ואני גמלתי לך בדורון זה תמורתן. וכן כתב באורחות צדיקים (שער הענוה), וכן כתב במגיד מישרים לבית יוסף (פרשת ויקהל), והוסיף שאילו ידעו בני אדם, היו שמחים כאשר הם שומעים שמדברים עליהם לשון הרע, כאילו קיבלו כסף וזהב. רמז לדבר הביא בספר דמשק אליעזר (תנינא פרשת אמור), מדברי הפסוק "כי יתן איש מום בעמיתו" – שידבר עליו לשון הרע, "כאשר עשה כן יעשה לו" – היינו שמחליפים מעשיהם ביניהם.
ובטעם הדבר שלא כתב הח"ח דבר זה בהלכותיו, כתב בתשובות והנהגות (ח"ה סימן שצו) שאפשר לתת טעם לזה, לפי מה ששמע מהגר"מ שניידר ששאל את פה קדוש החפץ חיים, למה לא הדגיש יותר את דברי הרמב"ם שהמספר לשון הרע אין לו חלק לעולם הבא, ואמר לו החפץ חיים, שלא רצה לייאש את בני האדם שישמעו שאם הם נכשלים, אין להם חלק לעולם הבא, וא"כ יש לומר, שלכן גם לא כתב שמאבד מזכויותיו כי גם זה ייאש את בני האדם.
מה טעם נאמרה חומרה זו של העברת זכויות רק באיסור לשון הרע?
ובטעם הדבר שמי שדיברו עליו, נוטל זכויות המספר ומעביר אליו חובותיו, כתב הגר"ח פרידלנדר בשם הגר"א דסלר (שפתי חיים מידות ח"א עמוד כג, מרפא לשון ח"ד עמוד 59) שזה מידה כנגד מידה, שהמספר לשון הרע חשב להתגדל על חשבון ביזוי והשפלת חברו, וכנגד זה מגדילים את חברו על חשבון המספר ומעבירים אליו זכויות המספר, וכך מתגדל על חשבונו. ובספר דרש דוד (תזריע עמוד תט הערה 5) הביא חיזוק לדברים אלו, מדברי הגר"ש וסרמן שביאר לשון חז"ל (ירושלמי חגיגה פ"ב ה"א) 'כל המתכבד בקלון חברו אין לו חלק לעולם הבא', שאין הכוונה כפשוטו שמתכבד בכישלון חברו, אלא שמתכבד במה שמבזה ומשפיל חברו, שאין לו חלק לעולם הבא [שכיון שמשפיל את חברו, מידה כנגד מידה מגדילים מדרגת חברו בכך שמעבירים לחברו כל זכויותיו, ולא נשאר לו לחלקו לעולם הבא], וראה במכתב מאליהו (ח"ד עמוד 213) שביאר באופן נוסף.
האם חומרה זו נאמרה בכל דבור של לשון הרע?
דין זה שמעבירים מצוותיו למי שדיבר עליו, האם הוא רק בבעל לשון הרע הרגיל בכך, או גם באינו רגיל, כתב הגר"ח קניבסקי (הליכות חיים ח"ב עמוד קפט שאלה תח) שדין זה נאמר רק בבעל לשון הרע הרגיל בכך. וכן הביא (בהערה שנב שם בשם ירחון אור ישראל גליון מ עמ' קיב) בשם הגר"י צדקה.
ובגדר 'רגיל בכך', הביא בספר לרעך כמוך (ח"ג עמוד 363) בשם הגר"ח קניבסקי, שהוא כשאינו מקפיד על איסור זה. וכן כתב לענין עונש הצרעת למדבר לשון הרע, בשם הגר"ח קניבסקי (פתיחה לאוין ג).
מי שחזר בתשובה ובקש מחילה ממי שסיפר עליו לשון הרע, האם מחזירים לו זכויותיו שעברו לחברו?
מי שחוזר בתשובה ומבקש מחילה ממי שדיבר עליו, כתב החת"ס (דרשות החת"ס לז' אדר דף קע עמ' ב) שמקבל בחזרה כל זכויותיו שעברו לחברו, וכן כתב בדברי יואל (מצורע דף תנא). וכן הביאו (גם אני אודך ענינים שונים עמוד קסד סימן עז) בשם הגר"ח קניבסקי, ובשם הגרי"ח סופר, וכן כתב הגרי"ח סופר (קובץ אור ישראל שם עמ' קז) שכתב כן החקרי לב (מערכי לב עמ' קנד) בשם הבן יהוידע.
ואותו אחד שסיפרו עליו לשון הרע ומחל לאותם אנשים, כתב מרן בעל האילת השחר (ויקרא יט, טז) שאינו מפסיד בכך שמוחל להם, כיון שהזכות שיש לו במה שמוחל להם, שקולה הרבה כנגד כל הזכויות שעברו אליו והחזירם על ידי מחילתו.
נדונים הלכתים אלו נכתבו על מנת לעורר לב הלומדים, ולהלכה יש לעיין במקורות. והובאו בביאורים ומוספים משנה ברורה מהדורת 'דרשו'.
לשליחת תגובות לכותב הטור הרב בירנצוייג, כתבו ל: [email protected]