יעקב א. לוסטיגמן
גדולי החסידות הפליאו בגדולת מעלתן של פרשיות התורה הנקראות בימות החורף, שבהשקפה פשוטה ולא מעמיקה עלולות להיתפס חלילה וחלילה כסיפורי מעשיות שאין להן משמעות של ממש לימינו אנו. אך לא כך הם פני הדברים, וגדולי המקובלים אף אמרו שדווקא במקומות שבהם התורה מאריכה במה שנראה כסיפורי דברים, שם טמונים סודות גדולים מאוד כידוע למי שעוסק בענייני הסוד.
היו מצדיקי הדורות שאף הוסיפו ואמרו ש"הפרשיות של החורף מכוסות ב'פעלץ' (מעיל פרווה עבה ומחמם במיוחד)", כך שאין אנו יכולים אפילו לנסות לתאר את גודל מעלתן.
ובאמת יש לנו להתבונן במה שאמרו חז"ל "אין קורין אבות, אלא לשלושה". אנחנו לא אומרים "משה אבינו" או "ראובן אבינו", אפילו לא "יהודה אבינו", על אף שרוב בני העם היהודי הם נכדיו של יהודה. רק אברהם יצחק ויעקב מכונים אבות.
אגב הדברים, יש מקום להוסיף שגם יוסף מכונה אב בתהילים כשעם ישראל מוגדר בפסוק "בני יעקב ויוסף סלה", אבל מבואר שבעצם יוסף נכלל ביעקב אבינו ומהווה השלמה שלו כמו שכתוב "והיה בית יעקב לאש ובית יוסף להבה".
בכל אופן אנחנו צריכים להבין מה כל כך משנה למי קורין אבות. ומה אכפת להם לחז"ל שנקרא גם למשה רבינו "משה אבינו". אלא על כורחך יש כאן משמעות עמוקה יותר, ולא מדובר רק בהמלצה של חז"ל שתעשה לנו סדר בכינויים של אבות האומה וגדולי נביאיה ורבותיה.
הסבר הדברים הוא שאברהם אבינו הוא לא סבא שלנו. הוא אבא של כל אחד ואחד מישראל. כך גם לגבי יצחק ויעקב אבותינו. מי שהוא נכד של רש"י הקדוש, דרך משל, אינו יכול לומר שהוא בנו של רש"י. הוא נכד של נכד של נכד, עד שלושים דורות או יותר. אבל כל יהודי הוא בן של אברהם, בן של יצחק ובן של יעקב.
המשמעות: אברהם יצחק ויעקב ממשיכים להחדיר בנו גם היום את האהבה, היראה והרחמים שהיו מידותיהם. הם מחדירים בנו גם היום את כח האמונה בבורא עולם, את היכולת להתעלות למעלות נשגבות. הם משפיעים עלינו כאומה ומחנכים אותנו כאדם בודד כל אחד בפני עצמו.
לכן צריך להשקיע ביתר שאת מאמץ בלימוד עיוני ומעמיק של פרשיות התורה בימות החורף. ללמוד אותן היטב עם רש"י, עם רמב"ן ומפרשים נוספים, ובעיקר למוד מתוך הבנה והכרה שאברהם יצחק ויעקב הם האבות של כל אחד ואחד מאתנו, ושיותר ממה שאנחנו לומדים עליהם ועל מעשיהם, אנחנו למדים מהם ומשפיעים על עצמנו ועל מעשינו שלנו.