יום שני כ"ה בכסלו תש"פ
מי ש'ביטל' את חמצו והותירו ברשותו בפסח – האם החמץ מותר בהנאה לאחר הפסח?
חמץ שהיה בפסח ברשות ישראל, אסור לאחר הפסח בהנאה אף אם 'ביטלוֹ' או הפקירו לפני הפסח. ולמרות שבאופן זה אינו עובר על 'בל יֵראה' ו'בל ימָּצא', חששו חכמינו ז"ל שאם נתירו באופן זה, יהיו כאלו שיערימו ויותירו את חמצם ברשותם, ולאחר הפסח יטענו שביטלוהו לפני הפסח כדי שנתירו להם. ולא תיקנו לבטל את החמץ בפני עדים, כיון שבתקנה כזו תהיה תועלת בעיקר עבור העבריינים, אשר לא יבערו את החמץ בפועל כתקנת חז"ל ויותירוהו ברשותם בפסח.
וטעם נוסף לכך שלא התירו את החמץ באופן שביטלוהו לפני הפסח – מפני שירדו חכמים לסוף דעתו של אדם, שאילו היה החמץ שהוא מבטל מותר לאחר הפסח, מלכתחילה לא יבטלֵהו בלב שלם.
[שו"ע תמה, ה, ומשנ"ב כה; ביאורים ומוספים דרשו, 95]
מי ש'ביטל' את חמצו ובדק את ביתו כדין ומצא בו חמץ לאחר הפסח – האם החמץ מותר באכילה?
מי ש'ביטל' את כל החמץ שברשותו, וגם בדק את ביתו כדין, או שנאנס ולא היה באפשרותו לבדוק את ביתו, ולאחר הפסח מצא בביתו חמץ – לדעת אחרונים רבים החמץ אסור בהנאה לאחר הפסח. ויש חולקים, ולדעתם יש להתירו לפחות בהנאה; (ויש שצידד להתירו בהנאה על פי דעת הראשונים הסוברים שכל חמץ שביטלוהו אסור רק באכילה אך מותר בהנאה, ואם כי אין הלכה כדעה זו, יש מקום להקל בכך במקרה שבדק את ביתו כדין).
ובמקרה שאיסור החמץ בהנאה כרוך בהפסד כספי גדול, ניתן להקל ולהנות ממנו. ברם, חמץ שאין חובה אלא לבטלו, ואין חובה לבערו אף מדרבנן – וכגון שנפלה עליו מפולת עפר בגובה שלשה טפחים – אם אכן ביטלו, הריהו לאחר הפסח אף באכילה.
[משנ"ב תמה, כה, ושעה"צ ע (בהרחבה); ביאורים ומוספים דרשו, 96]
חמץ שהופקר מפני שלא היתה אפשרות למוכרו – מה דינו לאחר הפסח?
אדם הנמצא במקום שאין לו אפשרות למכור את חמצו לגוי, אך יש באפשרותו לבערו, ולא ביערו, אלא הפקירו שלא על דעת לחזור ולזכות בו, ולאחר הפסח נמלך בדעתו וזכה בו – לדעת אחרונים רבים החמץ מותר בהנאה, אך לדעת רוב האחרונים הוא אסור בהנאה.
ובמקרה שאיסור החמץ בהנאה כרוך בהפסד כספי גדול, ניתן להקל ולמוכרו לגוי, ולהנות מהכסף שיתקבל תמורתו, למרות שבדרך כלל אסור להנות מהחמץ אף בדרך זו.
אולם, אם החמץ רחוק ממקום הימצאו, וכגון שהחמץ בביתו והוא נמצא במדינה רחוקה – מאחר ובאופן זה אינו מחויב לבער את החמץ, וכל אשר מוטל עליו הוא 'לבטל' את החמץ כדין, החמץ מותר בהנאה לאחר הפסח.
[משנ"ב תמה, כה, ושעה"צ עב; ביאורים ומוספים דרשו, 98-99]