מי נחשב לבעלים על בית הכנסת?
מתי חלה קדושה על בית הכנסת?
האם שייך אונאה במחיר שנמכר בית הכנסת?
כל זה ועוד בשיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
סימן קנ"ג סוף סעיף ז'
– דיני בנין בית הכנסת –
דין הכרזה [מכירה פומבית] בז' טובי העיר | מדוע אין הקהל יכולים לטעון נגד ז' טובי העיר? | מתי חלה קדושה על בהכנ"ס? | נסע לנופש והקדיש בהכנ"ס לתקופה זו מה דינו לענין קדושה? | ייחדו לזמן מסוים באופן קבוע |
כתוב ברמ"א, שכל דבר שבקדושה שרשאים למכור אותו, כגון באופן שמוכרים אותו ע"י ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר, וכמו שלמדנו לעיל שהם יכולים למכור בהכנ"ס, ויכולים להשתמש בדמים שקבלו תמורת הבהכנ"ס גם לדברי חול, הדין הוא שלא צריך הכרזה, ומבאר המ"ב את הענין ע"פ תשובות הרשב"א, היה אדם שהקדיש נכס לעניים באופן שהעניים ישכירו את הנכס לאנשים ואת מעות השכירות יתנו לעניים, והקהל החליטו שרוצים למכור את הנכס הזה, ולקנות בו נכס אחר, שמהפירות של הנכס האחר העניים יהנו, ואומר הרשב"א, שצריכים הכרזה, כלומר, לעשות מכירה פומבית, ולראות אם יש מישהו שמרבה במחיר, שלא ימכרו את הנכס בזול, מכיון שאותו אדם שהקדיש אמר שהוא מקדיש את הנכס לעניים ושלא יעשו הברחה, דהיינו שימכרו את הנכס בשוויו האמיתי ולא ביותר זול, לכן כאשר בני העיר רוצים למכור את הנכס הראשון, ובמעות שיקבלו לקנות נכס אחר כדי שהעניים יהנו מפירותיו של הנכס האחר, יעשו הכרזה, דהיינו להציע מחיר ומי שמרבה במחיר יזכה בנכס, ומחדש הרמ"א שבאופן שז' טובי העיר מוכרים במעמד אנשי העיר, הם לא צריכים לעשות הכרזה, והטעם, כי מבואר לקמן בסעיף י"א שיכולים לתת את הבהכנ"ס במתנה כפי ראות עיניהם ולכן לא צריכים הכרזה.
עוד אומר הרמ"א, שאין לזה אונאה, כי באופן עקרוני אדם שמוכר קרקע, לקרקע אין אונאה, כי לקרקע אין מחיר קבוע, ולכן גם אם המוכר הונה את הקונה והרבה את המחיר, אין הקונה יכול לבטל את המקח ולומר שהמוכר הונה אותו, משום שאין מחיר קבוע לקרקעות, אבל כשמוכר אדם קרקע ע"י שליח, אין אונאה בזה, אבל המוכר יכול לומר לו, נתתי לך למכור את הקרקע בתנאי שתבצע מכירה טובה שאני ירוויח ממנה, ומכרת אותה בזול יותר, לתקוני שדרתיך ולא לעוותי, ואני רוצה לבטל את השליחות, ואומר הרמ"א שכל זה רק אם זה נעשה ע"י שליח, אבל ז' טובי העיר הם הבעלים של הבהכנ"ס, והקהל לא יכולים לומר להם לתקוני שדרתיך ולא לעוותי.
סעיף ח'
כל עוד שלא התפללו בבהכנ"ס, אע"פ שהקדישו אותו לא חל עליו קדושה כי הזמנה לאו מילתא היא, ואם התפללו בו תפילה ארעית חלה עליו קדושה לעולם.
אדם שמקדיש בהכנ"ס לזמן, כגון שנוסע לנופש, ולוקח קראוון ומייחד אותו לבהכנ"ס לתקופת הנופש, הקדושה לא חלה, אא"כ ייחד אותו לזמן מסוים באופן קבוע, כגון שאמר שרוצה להתפלל בו בשלש רגלים בכל השנים, אז כשמגיע הרגל חלה קדושת בהכנ"ס, וכשעובר הרגל פוקע קדושת בהכנ"ס.