הרב צבי וינברג
"שִׁבְעַת יָמִים יִלְבָּשָׁם הַכֹּהֵן תַּחְתָּיו מִבָּנָיו" (שמות כ"ט, ל')
וברש"י "תחתיו מבניו" – מלמד שאם יש לו לכהן גדול בן ממלא את מקומו ימנוהו כהן גדול תחתיו.
הרמ"א יו"ד (סי' רמ"ה סעי' כ"א) כתב לגבי ירושה של רבנות: "אפילו בנו ובן בנו, לעולם קודמים לאחרים כל זמן שממלאים מקום אבותיהם ביראה והם חכמים קצת".
ובשו"ת גינת ורדים יו"ד (כלל ג' סי' ח') מובאת תשובתו של מהר"י אריפול זצ"ל, שכך עשו מעשה בעיר צפת, שאחר שהסכימו כל בני הקהילה להושיב את הר"מ אלשיך בראש, מנעם ר"ש אלקבץ עד שיגדל בנו של הרב הקודם, וכשנעשה בר מצוה מינוהו במקום אביו, אע"פ שלא היה לו ערך עם הר"מ אלשיך שהיה באותו פרק כבן ששים שנה.
ועי' בשו"ת דברי חיים (ח"ב חו"מ סי' ל"ב) שבמשרת אדמו"ר לחסידים להורות להם דרכי ה', אין קדימה לבן, והראוי לזה קודם. ועי"ש שהמגיד ממעזריטש השאיר הגדולה לתלמידיו, וכן הבעש"ט הניח המשרה לתלמידיו ולא לבנו, אפי' שהיה קדוש ה', ולכן אין בזה שום ירושה ורק מעשיו יקרבוהו ומעשיו ירחקוהו.
(קב ונקי)