הרב צבי וינברג
"וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים" (שמות כ"ג, ח')
בהקדמת 'נפש החיים' (מרבי יצחק בנו של הגר"ח מוולוז'ין זצ"ל) כותב, שרגיל היה על לשונו של אביו הגר"ח, שכל החידושים שמחדש בגמרא רש"י תוס' או בשו"ת, ושיערה דעתו שליבו שמח מהפלפול, חשש שנהנה מדברי תורה, והיה קרוב בעיניו שהחידוש אולי אינו לאמיתה של תורה, ובדרך בדיחותא היה אומר שזה נחשב אצלו ל'שוחד', שמשחד עצמו בשמחה ששמח מסברתו, והיה מתייגע לסתור דברי עצמו ולחזור ולשנות דבריו, ושקל בפלס איך להעמיד על האמת בסברא ישרה, ע"כ.
ולכאורה על מחשבה זו שחשב, שהנאה מדברי תורה הם כמו 'שוחד' בעיניו, קשה מדברי ה'אבני נזר' בהקדמה ל'אגלי טל', שכתב שעיקר מצות לימוד התורה הוא להיות שש ושמח ומתענג בלימודו, ואז דברי תורה נבלעים בדמו ומאחר שנהנה מדברי תורה הוא נעשה דבוק לתורה. ואיך אמר כאן הגר"ח, שחושש לנהנה מדברי תורה, עד כדי כך שזה כמו שוחד?
וביאר הגרא"י וינטרוב זצ"ל (בפירוש יראת חיים לס' נפש החיים עמ' ז) שזה לא קשה, משום שמה שנאמר כאן על הגר"ח ז"ל, הוא רק כפי דרגתו שידע לשקול בחוט השערה דאפשר שנכנס כאן הרגשה צדדית.
ומה שכתב ה'אבני נזר' הוא לאפוקי שאם ילמוד בלי שמחה בתורה ותענוג בסברא, לא יוכל להתגדל כלל, וזהו צורת הלשמה שיכול הלומד להתעלות על ידה ולא לחשוש אולי התערבה כאן איזו הרגשה של הנאה שאינה אמיתית, ואף אם יתערב עם הלימוד לשמה איזה הנאת הלב שלא מצד הטוב, אין זה מגרע את כל לימודו לשמה, כי אם ילמד בלי שמחה וחיות לא יבלעו דברי תורה בעצמותיו.
אבל יחידי סגולה חששו מדקות של הרגשת הלב הבא שלא מן התורה, מה גם שסברא נאה היא שוחד גדול לקיימה, לכן היה בודקה שוב ושוב עד שעמדה במבחן האמת.
מנהג ישראל לשלוח ביום הפורים משלוח מנות איש לרעהו, ורבים אף שולחים מנות מכובדות לרבני העיר ולדייניה, ויש לדון האם אין במשלוחי מנות אלו משום שוחד.
בשו"ת 'דבר שמואל' (לרבי שמואל אבוהב סי' קצא) דן לגבי בעל דין ששלח לדיין שדן אותו משלוח מנות, האם יש לפוסלו מלדון את המשלח. וכתב שם שהכל תלוי לפי העניין וראות העין, שאם מקובל בעיר לתת משלוחי מנות לדיין, גם מי שהוא לא דן אותם, ונראה מהעניין שגם הבעל דין הזה נוהג כמנהג הקהל, אין לפוסלו.
אולם אם נראה מהענין ומסגנון המשלוח, ששלח זאת במיוחד משום שדן אותו, יש להתרחק מזה ולא לקבל כלל.
מהראוי להביא את דברי 'כסף הקדשים' (להגה"ק מבוטשאטש בהגהות על שו"ע חו"מ סי' ט' סעי' ב), שכבר כמה שנים שאינני רואה את משלוח מנות של פורים כמה שולח כל אחד ואחד, רק זוגתי תחי' מקבלת, ואיש אחד כותב כדי לדעת למי להשיב משלוח מנות ואיני רואה כלל, אמנם כתב שזה לפנים משורת הדין, עי"ש.
(קב ונקי)