זה קרה לאחרונה באחד מחדרי פנימיית 'שלמי שמחה' של ישיבת מיר: הנוכחים – ארבעה בחורים וכסא אחד קשיש שנשלף לפני כשנתיים מפח אשפה סמוך.
אחד הבחורים רצה לתקן משהו בכסא, והפך אותו – ואז אירע דבר שאיש לא חלם עליו: מתוככי קרביו של הכסא נשפכו לפתע שטרות דולרים, עוד ועוד, בסכום מצטבר שהגיע לסך מכובד ביותר.
לאחר רגע של הלם, התעשת אחד הבחורים ראשון, ואסף אל חיקו את השטרות. לאחריו התעשת עוד אחד מהנוכחים, אבל בשבילו כבר לא נותר אלא שטר אחד בודד של 100 דולר…
אבל זו הייתה רק תחילת הסיפור. מכאן ואילך החלו הרוחות לגעוש בשאלה הלכתית המעניינת והמרתקת, מי הוא בעצם הזוכה המאושר באוצר, כאשר שלושה טוענים 'כולה שלי':
הבחור שמצא את הכסא בזמנו, טען שכיון שהכסא הוא שלו, אם כן הוא זכה גם במה שבתוכו. לעומתו טוענים השאר, שמדובר במטמון ש'אין סופו להתגלות', ולכן הוא לא זכה בו – כשעל טענה זו הוא משיב כי לימים בוודאי היה מנסה לתקן את הכסא, ואז היה מגלה את הדולרים, ואם כן זהו דבר שסופו להתגלות.
אם אכן טענת החולקים נכונה, כי אז נותרת השאלה בין שאר הצדדים: הבחורים שבחדרם התרחש האירוע טוענים כי זכו מיד בדולרים ב'קנין חצר'. לעומתם, הבחור שתפס את הדולרים, שאינו חבר החדר, טוען כי קנה את הכסף מדין ד' אמות של אדם קונות לו.
השאלה המורכבת והמרתקת מתבדרת בין כותלי הישיבה הגדולה בעולם בשבוע האחרון. גם ראשי הישיבה ורבניה דנו בה לכאן ולכאן, והיא הובאה בפני דיינים חשובים כדי שיכריעו בה.
כאשר תתפרסם ההכרעה בשאלה, נעדכן על כך בעז"ה מעל גבי 'הפותח'. ובינתיים – אולי גם אצלכם בבית יש איזה כסא ישן? שווה לבדוק…
האם יודעים מה היתה ההערכה ?
אשמח לשמוע מה נפסק.
תודה
הכרעה בסיפור הנזכר
אם תרצו יש תשובה מנומקת מאד ומעניינת בקול הלשון של הגאון רבי שלמה בארי אב"ד בד"ץ דרכי משפט ואגב, עוד שאלות מעניינות ומאתגרות בסגון בהיר ומענה ומעניין ומרתק…..