השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
באיזה אופן מותר לחמם תבשיל עם רוטב?
תבשיל שומני שרוצה אדם להניחו כנגד האש, מה הדין? • מדוע אין איסור לבשל מאכל יבש שכבר התבשל מער"ש ? • האם יש חילוק בין ריסוק שלג וברד לבין המסת שומן לתוך רוטב? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ג' סימן שי"ח סעיף ט"ו - סעיף ט"ז במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
בעניין בישול אחר בישול יש חילוק בין דבר יבש לבין דבר לח, דבר יבש שהתבשל כ"צ בער"ש אין בו משום בישול ומותר לחזור ולבשלו בשבת, כיוון שהבישול השני לא מוסיף על הבישול הראשון, אבל דבר לח שיש בו רוטב, גם אם נתבשל מבעו"י כ"צ, אם נצטנן אסור לחזור ולחמם אותו בשבת, ואם הדבר הלח נשאר בחמימותו, אין איסור לחזור ולבשל אותו בשבת, ונחלקו הדעות מה נחשב לעומד בחמימותו ומה מוגדר כנצטנן, שיטת השו"ע, שאם אין היד סולדת בו, נחשב כצונן ואסור לחזור ולחמם אותו בשבת, והרמ"א סובר, שכל עוד שלא נצטנן לגמרי, גם אם החום שלו עכשיו אין היד סולדת בו, הוא מוגדר כלא נצטנן ומותר לחזור ולחמם אותו בשבת אם נתבשל בער"ש כ"צ.
השו"ע מדגיש 'ומותר להניחו כנגד המדורה', ומבאר המ"ב את כוונתו, שלהניחו ע"ג אש ממש אסור ואע"פ שמבושל כ"צ מער"ש, בכ"א יש בזה בעיה של חזרה בתחילה ומיחזי כמבשל, לכן דקדק השו"ע בלשונו ואמר 'כנגד המדורה', שזה מקום שלא מבשלים בו, ומוסיף המ"ב עוד, שאסור לקרב אותו ליד המדורה, כיוון שאם יקרב אותו למדורה, יש חשש שיחתה בגחלים של המדורה, ולכן יניח במרחק.
א"כ בג' תנאים מותר לחמם את המאכל:
א. מבושל כל צרכו.
ב. כאשר מניחו ליד מדורה ולא אצל אש.
ג. כאשר מרחיק מן המדורה שאז לא יבוא לחתות.
יש מקילים וסוברים, שדבר לח שנתבשל כ"צ אפילו נצטנן לגמרי אין בו משום בישול, ומסיים הרמ"א, שנהגו להקל בזה אם לא נצטנן לגמרי, ובנצטנן לגמרי והוא לח, אסר לחזור לחממו בשבת, כיוון שכלפי דבר לח החימום שלו משמעותי וכשחוזר ומחממו, נחשב שמבשל אותו מחדש.
מה נחשב נצטנן לגמרי? אומר המ"ב שנחלקו בזה, שיטת הרמ"א, שכל עוד שלא נצטנן לגמרי נהגו להקל שזה לא נחשב כצונן, אבל השו"ע סובר שאם החום שלו פחות מיד סולדת, זה מוגדר כנצטנן ויש בו משום בישול גם אם נתבשל כ"צ.
'איפנאד"א' דהיינו, תבשיל שומני, מבואר בשו"ע, שמותר ליתן אותה כנגד האש במקום שהיד סולדת.
ומבאר המ"ב שיש בזה שני חידושים:
א. זה דבר שומני ויבש ואין בו משום בישול אחר בישול גם בנצטנן לגמרי, אבל כאשר יניח אותו ליד האש, השומן יימס וייהפך להיות נוזל, ובנוזל ונצטנן לגמרי יש בישול אחר בישול, והשאלה איך מתייחסים לזה, האם מתייחסים אליו כדבר יבש שאין בו משום בישול אחר בישול, או שמתייחסים אליו כדבר לח שיש בו משום בישול אחר בישול בנצטנן לגמרי, וע"ז אומר השו"ע, שהולכים אחר שעת הנתינה ליד האש, וכיוון שבשעת הנתינה הוא יבש ומוצק, הוא נידון כיבש ואין בו משום בישול אחר בישול גם בנצטנן לגמרי.
ב. אין בזה משום נולד, שהרי מבואר בשו"ע לקמן (סי' ש"כ) שאסור לרסק שלג וברד ולהפוך אותם למים כיוון שזה נולד, וקמ"ל שמותר לקחת שומן ולחמם אותו ליד האש ואין בזה בעיה של נולד, כיוון שהוא לא עושה את זה בידיים, אלא רק מניח ליד האש, והאש עושה את הפעולה.
קדירה עם רוטב והשומן נמס לתוך הרוטב עצמו, זה ממש כריסוק שלג וברד שמותר לרסקם לתוך כוס יין כיוון שהם מיד מתערבים בתוך היין ולא ניכר הריסוק שלהם, וכך גם בשומן מיד הוא מתערב עם הרוטב ואין בזה בעיה של נולד, ומוסיף המ"ב, שצריך לומר שהוא מבשל את הרוטב, כיוון שאם הוא מקרב את זה ממש לאש באופן שהיד סולדת בו, תיפו"ל שמבשל את הרוטב ובלח שנצטנן יש בישול אחר בישול, אלא וודאי שצ"ל שהוא מקרב את זה באופן שיהיה פחות מיד סולדת בו.
יש מחמירים וסוברים, שאסור להמיס את השומן כנגד האש, ומוסיף המ"ב, שגם כאשר השומן מעורב ברוטב, אסור להניח שומן בתוך רוטב ליד המדורה, ואע"פ שהשומן מתערב עם הרוטב בכ"ז אסור כיוון שהוא לא מתערב לגמרי אלא הוא צף למעלה, ושלא כשלג וברד לתוך כוס יין או מים שמתערבים לגמרי ולא ניכר המוליד שבהם, ולכן בשומן נהגו להחמיר, ובמקום צורך יש לסמוך על סברא ראשונה ולהקל, ומותר לכתחילה להניח להדיא ולא רק בתוך קדירה, כיוון שזה נמס מעצמו.