לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת (דברים לב מו)
בעל מלאכה אחד ביצע עבודה בבית רבינו הגרי"ש אלישיב זצ"ל. כשנסתיימה המלאכה שאלו רבינו על התשלום. אמר לו אותו בעל מלאכה: איני רוצה תשלום, אני רוצה לקבל ברכה שהיא שווה בעבורי יותר.
אמר לו רבינו: "א ברכה באזונדער, און וואס דארף מען באצאלן באזונדער!" ("הברכה היא עניין בפני עצמו, ואת התשלום צריך לשלם בלי קשר לברכה!").
התחכם אותו בעל מלאכה ונקב בתשלום שאינו כערך המלאכה. מיד הוציא רבינו מכיסו סכום הכפול פי ארבע מן הסכום שנקב.
אחד מאנשי ביתו של רבינו מספר:
פעם אחת בניתי את הסוכה בביתו. רבינו היה משלם על כל שעת עבודה מחיר מלא העולה על מה שמקובל בשוק.
שנה אחת ביקשתי מאחד מבני ביתו שיאמר בשמי לרבינו, שאני רוצה תמורת העבודה את עצם הזכות של בניית הסוכה בעבור גדול הדור. נכנס הלה אל החדר ויצא כעבור דקה ואמר: רבינו אומר שאם תעלה בקשות מהסוג הזה לא תזכה לבנות את הסוכה בשנה הבאה!
אגב אורחא, כשבנו את הסוכה בעבורו, ישב רבינו בחדרו והיה שקוע כולו בתלמודו מבלי לשמוע מאומה. לאחר מכן רצו לבנות סוכה נוספת ואמרו לו שהמעבר של הדפנות והסכך הוא במקום ישיבתו. ללא אומר ודברים, לקח רבינו את ספריו ועבר ללמוד בתוך הסוכה שכבר נגמרה בנייתה ועדין שרר בתוכה אי סדר. רבינו פינה לעצמו מקום והתיישב ללמוד בתוך כל המהומה מבלי לשמוע מאומה ומבלי לשים לב לדבר.
אחד ממקורבי רבינו ניהל גמ"ח גדול להלוואות כספים. מפעם לפעם היה רבינו מבקש הימנו להלוות סכומי כסף לאנשים מסוימים שהיה להם צורך בהלוואות הללו, אך תמיד היה מונע עצמו מלומר 'תן מנה לפלוני', שאז ייחשב כערב להלוואה.
פעם אחת שגג רבינו ושכח ואמר לו: 'תן הלוואה לפלוני'.
את גודל נקיותו בממון ראו אז במוחש. מיד ביקש לברר מתי נקבע זמן הפרעון, וכשהגיע זמן הפרעון ביקש לברר האם הלווה החזיר את הכסף. וכשנודע לרבינו שעבר זמן מה אחר הזמן הנקבע לפרעון ועדיין לא פרע הלווה, הזדרז רבינו ושלח למלווה סכום של ארבעים אלף דולר.
כל זאת כדי לעמוד בדיבורו ולהיות נקי בתכלית הנקיות. אף שידע המלווה שבד"כ מונע עצמו רבינו מלהיות ערב, וכל מה שהוציא מפיו ואמר לו 'תן הלוואה לפלוני' היה בגדר שגגה, והדבר היה ברור לכל – מידת הנקיות עומדת מעל הכל…
מתוך ישרותו הגדולה ונקיות המידות, מקפיד רבינו על "חזקות" שונות שקבעו אנשים בקשר אליו.
במשך שנים רבות היה נוהג רבינו לנסוע אל הכותל המערבי בערב ראש השנה כדי להעתיר בתפילה בערב יום הדין.
היו אנשים שונים שהייתה להם "חזקה" להסיעו ברכבם אל הכותל המערבי.
בשנות הזקנה המופלגות של רבינו, בהם רבו המשמשים והמסייעים, לא שכח רבינו את בעלי ה"חזקה" ולא אבה לשנות מחזקתם, הם המשיכו להסיעו אל הכותל המערבי, אף שרבים היו חפצים בזכות זו.
(קטעים מתוך הספר 'גדולה שמושה')