השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
מה הדין כאשר כל המחיצות הם עומד מרובה על הפרוץ ובמחיצה אחת פרוץ מרובה על העומד? • האם עומד משני צדדים מצטרף לבטל את הפרוץ? • העמיד קנים פחות מג"ט בין האחד לשני כאשר סה"כ ו' אמות ויש ה' אמות פרוץ, כיצד נידונת אותה מחיצה? • ומדוע מחיצה צריכה להיות סמוכה לקרקע בפחות מג' טפחים? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ד' סימן שס"ב סעיף ח' – סעיף ז' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
מחיצה שרובה פרוצה, דהיינו, שהעומד הוא חלק מיעוט שבמחיצה, המחיצה פסולה, אבל אם העומד מרובה על הפרוץ, ואפילו שווה לפרוץ, המחיצה כשרה, ואם אוויר שבפירצה הוא פחות מג' טפחים, מדין לבוד המחיצה כשרה ואין כאן פירצה כלל.
המ"ב מוסיף בזה כמה דברים:
א. דין זה שפרוץ מרובה על העומד פסול, זה נמדד ביחס לכל מחיצה ומחיצה, דהיינו, כל מחיצה ומחיצה לגופה, צריך שיהיה בה עומד כפרוץ, ואם יש מחיצה אחת שהפרוץ שבה מרובה על העומד, אע"פ שבשאר מחיצות העומד מרובה על הפרוץ, בכ"ז אותה מחיצה נפסלה וכמי שאינה.
ב. מצרפים עומד משני צדדים כדי לבטל את הפרוץ, דהיינו, יש לנו פירצה של ד' אמות באמצע המחיצה, ומשני הצדדים יש עומד של ג' אמות בכל צד, וביחס לכל עומד, הפרוץ מרובה, שהרי הפרוץ הוא ד', והעומד שבצדדים הוא ג', א"כ מצרפים את שני העומדים יחד, סה"כ ו' אמות של עומד מול ד' אמות של פרוץ, והפרוץ מתבטל, ויותר מזה, אפילו אם בעומד עצמו חלק ממנו פרוץ, אבל אם הרוב שבו הוא עומד, אע"פ שיש מיעוט פרוץ, נחשב הכל כעומד, ומביא המ"ב דוגמא לכך, במחיצה שהיא באורך ט"ו אמות, ומתחילה מאמה עומד, וליד זה אמה פרוץ, וליד זה ב' אמות של עומד, א"כ יש לנו לכאורה ג' אמות עומד, אבל אין הדבר נכון אלא יש ד' אמות עומד, כיוון שהפרוץ באמצע הוא מיעוט, אז העומד שתיים ועוד אחד מבטלים אותו וממילא יש כאן ד' אמות, ולכן, אם יש אח"כ ז' אמות של פרוץ, ואח"כ שוב ב' אמות עומד, אמה פרוץ, ואמה עומד, נחשב הדבר כמו שיש לנו ח' אמות עומד מול ז' אמות של פרוץ, והעומד מרובה על הפרוץ, ומבטל אותו, דהיינו, לא רק שמצרפים מב' צדדים, אלא גם באותו צד מחשבים אם העומד מרובה על הפרוץ או לא, אא"כ זה פחות מג', שאז הכל עומד.
פרוץ כעומד מותר, גם אם המחיצה היא ע"י שתי, דהיינו, שנעץ קנים בקרקע, ועי"ז יש עומד מרובה, גם אם המרחק בין הקנים הוא פחות מג' טפחים, נחשב כעומד מרובה, ולכן אם יש ו' אמות של קנים שהמרחק בין כל קנה וקנה הוא פחות מג' טפחים, ויש עוד ה' אמות פרוץ לגמרי, נחשב הדבר כעומד מרובה על הפרוץ, וכן אם עשה מחיצה ע"י ערב, דהיינו, שהקיף עצמו בחבלים, אם יש רוב עומד, כשר, וכן אם בנה מחיצה בגודל ג' טפחים סמוך לקרקע, וחלל ד' טפחים של אוויר, ועוד ג' טפחים של עומד, סה"כ עומד ו', ואוויר ד', המחיצה פסולה, וטעם הדבר מבאר המ"ב, כיוון שהאוויר שמהרקיע ועד המחיצה, והאוויר של ד' טפחים שבין שתי המחיצות, מבטלים את המחיצה העליונה של הג' טפחים, אא"כ מדובר באופן שיש ג' טפחים של מחיצה סמוך לקרקע, וג' טפחים של אוויר, ועוד ד' טפחים של מחיצה, ובזה, כיוון שיש ד' טפחים של מחיצה שהם מרובים מהג' טפחים של האוויר באמצע, לא אומרים שהאוויר של עד הרקיע, והאוויר של בין שני חלקי המחיצה יבטלו את המחיצה העליונה, והטעם, כיוון שהמחיצה העליונה מרובה, שהרי היא בשיעור ד' טפחים, וכיוון שהיא מרובה יותר מהאוויר שמתחתיה, א"כ האוויר שמתחתיה מתבטל אליה ונחשב כסתום.
עוד אומר המ"ב, שבכל מקרה המחיצה צריכה להיות סמוכה לקרקע תוך ג', ואם עשה מחיצה של ו' טפחים והעמיד אותה במרחק של יותר מג' טפחים מע"ג הקרקע, אע"פ שבסה"כ יש כאן מחיצה של עומד, אבל כיוון שהיא גבוהה מהקרקע ג' טפחים, הגדיים יכולים לעבור תחתיה והיא פסולה, ואם לקח מחיצה של ו' טפחים סמוך לקרקע, ועוד פס אחד למעלה, המחיצה פסולה, ואע"פ שעומד מרובה על הפרוץ, כיוון שהאוויר שעד הרקיע והאוויר שבין הפס לששה טפחים, מבטלים את הפס, ואין כאן מחיצה של י' טפחים, ולכן היא פסולה.