יום חמישי כ"ח באדר ב' תשע"ט
מחיצה המפרידה בין מבוי לחצר שנפרצה – באיזה אופן מותר הטלטול הן במבוי והן בחצר?
דוגמה להבהרת ההלכות דלהלן, העוסקות ב'מבוי': מבוי המוקף במחיצות בצפון, מערב ודרום (לדוגמה), והצד המזרחי פרוץ; והקו שממזרח למערב, דהיינו, צד צפון וצד דרום – מוגדר כ'אורך' המבוי; והקו שמצפון לדרום, דהיינו, צד מערב וצד מזרח, מוגדר כ'רוחב' המבוי.
וכפי שלמדנו, חכמינו ז"ל התירו לטלטל חפצים במבוי על ידי 'תיקון מבוי', דהיינו, הצבת 'לֶחי' או 'קוֹרה' בפתחו (בצד מזרח), וכל שכן 'צורת הפתח'. והטלטול מהחצרות למבוי, מותר על ידי 'שיתוף מבואות' בין כל בני החצרות הפתוחות אליו.
ומבוי שמחיצת הרוחב המערבית שבו מפרידה בינו לבין חצר שהיא רשות היחיד, כך שעבור החצר משמשת מחיצה זו בתור מחיצת הרוחב המזרחית, ומחיצה זו נפרצה – אם רוחב הפירצה עשר אמות או פחות, וה'עומד' שבמחיצה מרובה על ה'פרוץ' – אין כל שינוי בדין המבוי והחצר לכשעצמם, אבל אסור לטלטל מזה לזה עד שישתתפו בני החצר במבוי.
[שו"ע שסה, ג, משנ"ב יב ו־יט, וביה"ל ד"ה ומותר]
מחיצה המפרידה בין מבוי לחצר שנפרצה – באיזה אופן אסור הטלטול במבוי אבל מותר בחצר?
בהמשך לאמוּר: אם החצר רחבה יותר מהמבוי, כך שהמחיצה המזרחית של החצר, משמשת רק בחלקהּ כמחיצה מערבית ל'מבוי'; ונפרץ החלק של המחיצה שמפריד בין המבוי לחצר, באופן שלמבוי לא נותרה כלל מחיצה בצד מערב, ואילו לחצר יש המשך בצדדים למחיצת הרוחב המזרחית – הדין כנ"ל.
אולם, באופן זה, אם מחיצות האורך של המבוי נכנסות לתוך אורך החצר, ובסופן יש את המחיצה המפרידה בין המבוי לחצר, ומחיצה זו נפרצה – למרות שנותרו מחיצות ברוחב החצר משני צידי המבוי, אסור המבוי בטלטול כל עוד לא נעשה שיתוף מבואות עם בני החצר, כיון שהוא פרוץ במלואו למקום האסור על בני המבוי, שהרי אסור לטלטל מהמבוי לחצר, ולהיפך.
ואילו החצר – מותרת בטלטול אף כשלא השתתפו בני החצר במבוי, כיון שהיא אינה פרוצה במלואה למבוי, אלא כלפיה נחשבת הפירצה כפתח.
[שו"ע שסה, ג, ומשנ"ב יב, יג, יד, טו ו־כ; וראה ביה"ל ד"ה וכגון; וראה ביאורים ומוספים דרשו, 13, 20, 25 ו־26].
מחיצה המפרידה בין מבוי לחצר שנפרצה – באיזה אסור הטלטול הן במבוי והן בחצר?
בהמשך לאמוּר: אם רוחב הפירצה יותר מעשר אמות – אסור הטלטול הן ב'מבוי' והן בחצר, וכל שכן מזה לזה, עד שיעשו בני החצר שיתוף מבואות עם בני המבוי.
וכן הדין באופן שמחיצות הרוחב של המבוי והחצר שוות ונפרצה כל המחיצה. אך באופן זה – שהמבוי והחצר פרוצים זה לזה במלואם – גם אין למבוי דיני מבוי כלל, כך שאם בתחילה התירו את המבוי על ידי 'תיקון מבוי' בפתחו (בצד המזרחי), דהיינו על ידי 'לֶחי' או 'קוֹרה' – אף שיתוף מבואות אינו מועיל. וכדי להתיר את הטלטול במבוי ובחצר, יש לעשות בפתח המבוי 'תיקון' המועיל לחצר שנפרצה בצידה הרביעי; דהיינו, אם רוחב פתח המבוי אינו יותר מעשר אמות, ניתן לתקנו ב'פַּס' ברוחב ארבעה טפחים, או בשני פסים ברוחב כלשהו, (ראה שו"ע שסג, ב); ואם רוחבו יותר מעשר אמות, יש לתקנו ב'צורת הפתח'.
[שו"ע שסה, ג, משנ"ב יח, ושעה"צ יג; ביאורים ומוספים דרשו, 15]