יום שני ז' בסיון תשע"ח
מוקצה מונח במגירת השולחן – האם מותר לטלטל את השולחן?
חפץ של היתר שיש בו חלק עיקרי וחלק טפל – מוקצה המונח על החלק הטפל, אינו הופך את החפץ כולו ל'בסיס לדבר האסור', ומותר לטלטלו. ולכן, שולחן שיש בו מגירה שאינה נשלפת, מוקצה המונח בתוכה אינו הופך את הכלי לבסיס לדבר האסור.
אולם, אם המגירה נשלפת, אינה טפֵלה לשולחן, ואם הונח בה מוקצה על מנת שישאר שם למשך השבת – נחשב אף השולחן כבסיס לדבר האסור, ואסור לטלטלו.
ואם מונח על גבי השולחן, או במגירה אחרת, חפץ של היתר שיש לו חשיבות גדולה יותר מהמוקצה שבמגירה – וכגון שבמגירה מונח עט, ועל גבי השולחן מונח שעון יד – מותר לטלטל את השולחן, אבל אסור לטלטל את המגירה בפני עצמה. ואם המוקצה לא הונח במגירה על דעת שישאר שם לשבת, אלא נשכח שם – מותר לטלטל אף את המגירה.
ובכל מקרה שמטלטל את המגירה, צריך לנער אותה תחילה כדי שהמוקצה יפול ממנה, אם הדבר אפשרי ללא גרימת נזק או הפרעה כלשהי; ולכתחילה יש לנהוג כן אף כאשר מטלטל את השולחן יחד עם המגירה.
[שו"ע שי, ז, ומשנ"ב כט ו־לא; ביאורים ומוספים דרשו, 42-43]
מצאת מוקצה בכיס בשבת – האם מותר להמשיך וללבוש את הבגד?
בגד שיש בו כיס, ושכח בתוכו מוקצה – אין הכיס והבגד נחשבים כ'בסיס לדבר האסור', ומותר לטלטל את הבגד, אך חובה לנער ממנו את המוקצה לפני הטלטול. ואם לא ניתן לנערו, רשאי לטלטלו; וכן אם חושש שאם שבמקום זה יאבד המוקצה או יגנב – מותר לטלטל את הבגד עם המוקצה למקום אחר ולנערו שם. ולענין לבישתו באזור שיש בו רשות הרבים, ראה במקורות.
אולם, אם הניח את המוקצה בכיס על דעת שיישאר שם בשבת, וכגון כיס בבגד של חול שמונח בו ארנק – הכיס נעשה בסיס לדבר האסור, ואסור להכניס ידיו לתוכו או לנענעו. והבגד עצמו: אם הכיס עשוי כשקית בד התפורה בשפתיה אל הבגד, כפי שמצוי בכיסי המכנסיים – אין הבגד נחשב כבסיס למוקצה, כיון שכיס זה הוא כדבר נפרד מהבגד וטפל אליו (ראה לעיל); אך לכתחילה אין לטלטלו אלא לאחר שינער ממנו את המוקצה. ואם הכיס עשוי בתפירת בד על גבי הבגד, כמצוי בכיסי החולצות – נחשב הבגד כולו כבסיס, כיון שהמוקצה מונח על הבגד עצמו.
[שו"ע שי, ז, משנ"ב כט-ל, ושעה"צ כב; וראה ביאורים ומוספים דרשו, 39-40, וראה עוד שו"ע שא, יח]
האם מותר לנגוע בשבת באֵדֵי הקור המצטברים על החלון?
דבר שהוא מציאות חדשה שלא היתה קיימת כלל בערב שבת והתחדשה בשבת – אף שהוא ראוי לשימוש המותר בשבת, הריהו 'מוקצה' ואסור בטלטול ובשימוש. איסור זה נקרא 'נולד'; ואף המתירים את איסור נולד בחפץ שייעודו השתנה וכדומה (ראה שו"ע תצה, ד), אוסרים הם דבר זה שהוא 'נולד גמור'.
ולכן, מים הנוטפים ממזגן, אסור לטלטלם בשבת, שהרי מציאותם לא היתה בעולם לפני השבת. ואם התערבו מים אלו במים אחרים – גם אם מי המזגן מהווים מיעוט בתערובת, כל התערובת אסורה בטלטול ובשימוש, כיון שאיסור 'מוקצה' יסור מעל מי המזגן במוצאי שבת, ו'דבר שיש לו מתירין' אינו בטל אפילו באלף.
ומֵי גשמים אינם נחשבים לנולד, משום שהם נמצאים בתוך העננים לפני ירידתם, ואינם מציאות חדשה שנוצרה בשבת, ובלבד שיהיו ראויים לשימוש כלשהו המותר בשבת. ובנוגע לשלג, נחלקו פוסקי זמננו אם דינו כמי גשמים, או כנולד. ואֵדֵי קור המצטברים על גבי החלון – יש שהורה שאין להם חשיבות והם בטלים לחלון, ואין בהם איסור נולד, ומותר לנגוע בהם ולטלטלם.
[משנ"ב שי, לב; ביאורים ומוספים דרשו, 47]