"מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ" (שמות ל', י"ג)
בגמרא (בכורות ה ע"ב) אמרו, שאין לך כל אחד ואחד מישראל שלא היו עמו תשעים חמורים לובים טעונים כספה וזהבה של מצרים. ואף על פי שאין מה לעשות עם כל כך הרבה כסף וזהב, מכל מקום אדם מרגיש רחבות הדעת בריבוי ממון. ובאמת שהיתה להם טרחה גדולה ללכת בדרך עם מקנה כל כך כבד. ואף כשעברו בים והגיעו למדרגה גבוהה של גילוי שכינה והתעלו לנבואה בשירת הים, מיד פנו להסיר מנבלות סוסי מצרים את הרתמות המשובצות בתכשיטי זהב וכסף ואבנים טובות, עד שהיה קשה להפרידם מאיסוף הממון והוצרך משה להסיען בעל כרחם (רש"י שמות ט"ו, כ"ב). והרי לא מוזכר שהסוסים נפלטו לשפת הים, נמצא שנכנסו לים להסיר הרתמות. עד כדי כך "הנפש לא תמלא" (קהלת ו', ז') ולא תשבע.
"…וכתוצאה מריבוי הממון שקיבלו היה דבר לא טוב כמו שאמרו (בברכות לב ע"א) שמשה אמר לקדוש ברוך הוא בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו 'די', הוא שגרם שעשו את העגל…" (אילת השחר)
ואולי יש לומר דבתחילה, לאחר שאדם מקבל, הוא שבע קצת זמן ואומר 'די', אלא שמיד אחר כך הוא רוצה עוד. ומה שאמרו במדרש שאין אדם מת וחצי תאוותו בידו, יש לפרש דאפילו אם ימות בזמן שהוא מרוצה ואומר די, מכל מקום גם אז אליבא דאמת, אין כל תאוותו בידו אלא שבינתיים אינו מבקש עוד. (ימלא פי תהילתך)
ובענין זה ש"כתוצאה מריבוי הממון היה דבר לא טוב", נזכיר סיפור שסיפר אברך מאחת מערי השדה. אשתו עסקה בהוראה בשכר נמוך, שלא הספיק לכלכלת המשפחה ההולכת וגדלה. הוצעה לה עבודה טובה במשכורת גבוהה ובתנאים נוחים. אמנם בבעלות חילונית, אבל בהפרדה מוחלטת. התלבטה, והחליטו לעלות לבני ברק, בעלה פנה אל מרן הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א, ששמע והפנה אל הרבנית עליה השלום. היא מבינה בענייני עבודת נשים.
האברך מסר את התשובה לאשתו, שעלתה לשוחח עם הרבנית. שמעה, ואמרה: "לכו אל הרב שטיינמן, יש לו רוח הקודש והוא יענה לכם".
שוב נכנס האברך, ושטח את השאלה. רבינו שמע, וענה נחרצות:
"חינוך תמיד עדיף. בעבודה השניה יש כסף, אבל כשיש כסף אין דברים אחרים!"
ניסה האברך: "אבל אנו שקועים בחובות, וכך נוכל להחלץ!", ורבינו חזר ואמר: "כשיש כסף, אין דברים אחרים"… (מפי השמועה)
קיצוצים חדים בתקציב הישיבות
כשהיו קיצוצים חדים בתקציב הישיבות, התאוננו ראשי הישיבות בפני רבינו, והשיבם: "תמיד מעז יוצא מתוק, ומהגזרות באה ישועה. היתה גזרת 'כל הבן הילוד היאורה תשליכהו' ומה היה לבסוף? יצא משה רבינו!"…
הציעו: אם כן, אולי כדאי להפסיק לקבל תמיכה מהממשלה, כי במצב כזה, שהם נותנים מעט כל כך ודרישותיהם הולכות ומחמירות, לא שווה להתעסק איתם. אמר: "זו האמת, וכך היה ראוי לנהוג – אבל הרי אין מטרתם לחסוך בכספים, אלא להציק לעולם התורה. כסבורים הם שבמניעת תקציבים הם מציקים מאד, ומסתפקים בזה. אבל אם יפסיקו ליטול מהם תקציבים, יחפשו אפיקים אחרים להציק ויטענו לעיקר הלימודים. לכן כדאי להמשיך לקבל את התקציב הזעום, שיחשבו שבכך הם מציקים נוראות ויסתפקו בכך"… (כאיל תערוג)
לך לבכות בפני הקדוש ברוך הוא
מועד חלוקת המלגות לאברכי רשת הכוללים 'יששכר באהליך' התקרב, ולרבי אלחנן ויסבורד שליט"א אין פרוטה בחשבון. כל מאמציו להשיג כספים נכשלו. בא לשאול האם לנקוט בצעד חריף וחריג: להתקשר לגבירים, ופשוט לבכות. אולי הבכי יפעל, ימיס את לבבם.
ענהו רבינו: "אם לבכות, לך לבכות בפני הקדוש ברוך הוא – לך להתפלל!".. (רבי אהרן ליב, קכג)
איך אני, הדל והאביון, אפרנס את משפחתי ללא הלוואות?
בן תורה ביקש ברכה לפרנסה. עמד שם אדם ותמה בקול: "איני מבין כיצד אנו מבקשים 'ונא אל תצריכנו לא לידי מתנת בשר ודם ולא לידי הלוואתם'. לא מתנה, ואף לא הלוואה מגמ"ח – ואיך אני, הדל והאביון, אפרנס את משפחתי ללא הלוואות, ועוד אשיא את צאצאי. מהיכן?!"
שמע רבינו, והגיב בכאב: "היודעים אתם מדוע אין האנשים זוכים לסייעתא דשמיא בפרנסתם? מדוע תפילתם להרווחה אינה נענית? כי אינם מאמינים דיים שהקדוש ברוך הוא יכול לתת! – הם מתפללים ועם זאת מהרהרים: נו, ואיך באמת ייתן לי? לא מתנה ואף לא הלוואה, אז איך?!"… ורבינו הגביה קולו: "וכי אתה דואג לקדוש ברוך הוא. וכי צריך הוא את עצותיך? 'בטח עליו, והוא יעשה'! כן, כן, כן! לא על ידי מתנת בשר ודם, וגם לא על ידי הלוואתם, כי אם לידך המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה!" – כשתדע זאת ותבטח בכך, תתקבל הבקשה! (מאחורי הפרגוד)
ברוך הבא בשם ה'
רבינו הגיע לאנגליה לחיזוק הקהילות, לא ביקש כסף ולא הסכים לקבלו. לא עבור החזקת הכוללים והישיבות שבנשיאותו ולא לשום מטרה אחרת. במעמד קבלת הפנים במנשסטר קרא הרב שיינבלג: "'ברוך הבא בשם השם' יש אורחים שבאים לשם כסף, יש שבאים להאדרת קהילותיהם ומוסדותיהם, גם ברוכים יהיו!
"אבל כאן אפשר לומר בפה מלא: 'ברוך הבא בשם השם', בא אך ורק להאדרת כבוד שמים, ותו לא!"… (הפנקס, סז)
(מתוך הגדה של פסח 'אהלי תורה')