עשרות שנים הם היו מגיעים לכאן מדי בוקר, ועובדים במשך שעות ארוכות. חלקם ניהלו מחלקות, אחרים מיינו מעטפות והיו גם כאלו שצעדו ברחובות תחת השמש הקופחת, הכניסו מעטפות לתיבות הדואר.
עשרות שנים הם עבדו, יצאו לפנסיה ועדיין הם מגיעים לסניף הדואר בבאר שבע מדי יום. הפעם הם כבר לא ממיינים מעטפות ומנהלים מחלקות, עכשיו הם כבר נמצאים בעולם אחר לגמרי: הם עוסקים בלימוד תורה.
"זה התחיל מזה שכל הפנסיונרים היו יוצאים בכל יום בצהרים להתפלל מנחה בבית כנסת ברחוב ליד. מנהל הסניף שאל אותם למה אתם יוצאים? אמרו לו: אנחנו הולכים להתפלל מנחה, אמר להם המנהל, תתפללו כאן! אמרו לו אי אפשר, אנחנו רגילים לשמוע שיעור תורה אחרי התפילה, אז תעשו שיעור כאן בסניף! אבל אין לנו רב, נביא לכם רב! זה עולה כסף, בסדר, הוא אמר, נשלם לו כסף. וכך יצא לדרך השיעור על פי סדר 'הדף היומי בהלכה', בו משתתפים מדי יום כעשרה פנסיונרים".
את הסיפור הזה מספר לנו הרב חיים ברקוביץ, יליד באר שבע שחזר בתשובה לפני כעשרים שנה, ומאז למד בכולל עד שהכולל נסגר והוא נאלץ למצוא לעצמו מקור פרנסה אחר. בדיוק באותו הזמן הוצעה לו המשרה והוא הפך למגיד שיעור קבוע במועדון הפנסיונרים של הדואר.
"למעשה בכל סניפי הדואר יש מועדון לפנסיונרים שעבדו באותו הסניף. גם כאן זה היה המצב, עד שהפנסיונרים עצמם, יחד עם המנהל, החליטו להפוך את המועדון לבית מדרש ובמקום לעסוק בפעילות פנאי שאין בה שום תועלת, הם לומדים תורה".
הרב ברקוביץ מספר שבמקום קיימת ספרייה תורנית גדולה מיסודו של אחד מעובדי הדואר שהיתה לו חולשה לספרים תורניים וכמעט לא קרה שהוא ראה ספר חדש ולא היה קונה אותו: "היתה לו ספריה גדולה גם פה וגם בבית כנסת באזור, הוא נפטר ולא השאיר אחריו ילדים אבל הספרים שלו עדיין משמשים יהודים שלומדים תורה. אשריו ואשרי חלקו".
"השיעור נמשך קרוב לשעתיים וחצי", מספר הרב ברקוביץ. "אנחנו מתחילים עם כעשרה משתתפים. לא כולם נשארים עד הסוף, חלקם אנשים קשישים וחולים שצריכים לקחת תרופות וכדו', אבל הם באים כל יום לשיעור, זה מחייה אותם, וזה נותן להם טעם לחיים. אני זוקף חלק גדול מההצלחה האדירה הזאת למשנה הברורה במהדורה של 'דרשו' שהופך את הלימוד לעכשווי ואקטואלי מאוד. אין ספק שזה תורם רבות לתחושת הסיפוק וההנאה שחשים הלומדים בשיעור".