יום שלישי כ"ב בטבת תשע"ח
מהו המספר המינימלי של ברכות שמברכים בשבת?
דוד המלך עליו השלום תיקן לברך בכל יום מאה ברכות. בשבת מברך כל אדם לפחות שמונים ברכות: שבע בִּרכות קריאת שמע של ערבית ושחרית, עשרים ושמונה ברכות בארבע תפילות העמידה, ברכת 'המפיל', שמונה עשרה בִּרכות השחר, (ולחותמים בְּשֵׁם את ברכת 'לעולם יהא אדם' - נוספת ברכה); שלוש ברכות התורה, ויש אומרים שהן נחשבות לשתים בלבד, ברכת הציצית, 'ברוך שאמר' ו'ישתבח', שש ברכות בכל אחת משלוש הסעודות – 'על נטילת ידים' ו'המוציא' וארבע ברכות של ברכת המזון, שתי ברכות בקידוש הלילה, ואחת בקידוש היום. על ברכות אלו נוספות ברכות 'אשר יצר', וחובה להשלים את מספר מאה הברכות על ידי אכילת מאכלים נוספים, וברכות הריח. [שו"ע רצ, א, ומשנ"ב ב; ביאורים ומוספים דרשו, 1, 2 ו־4]
הברכות שבסעודה שלישית – 'שייכות' לשבת או ליום ראשון?
כאמוּר, בשבת יש להשלים את מספר מאה הברכות על ידי אכילת מאכלים נוספים מעבר לסעודות השבת, וברכות הריח. ואסור לגרום ל'ברכה שאינה צריכה' לצורך זה. ובשעת הדחק ניתן לצאת ידי חובה בשמיעת הברכות בקריאת התורה וההפטרה, ואף באמירת 'אין כאלקינו'. ונחלקו הפוסקים בנוגע לאדם שמסיבה כלשהי אינו יכול להשלים בשבת עד למאה ברכות – אם יש עניָן בכך שיַרבה בברכות כפי יכולתו. כמו כן, את מאה הברכות מונים לכל יום מתחילת הלילה שלפניו, ונחלקו פוסקי זמננו לענין המסיים סעודה שלישית במוצאי שבת, אם ברכותיה 'שייכות' לברכות של שבת או של יום ראשון. וספק זה נוגע גם בשאר ימות השבוע, לאלו המתפללים תפילת ערבית מבעוד יום – לאיזה יום שייכות ברכותיה. [ביאורים ומוספים דרשו רצ, 1, 3 ו־4]
מה שואל הקב"ה את הנשמה היתֵרה כשחוזרת במוצאי שבת?
אמרו חכמינו ז"ל: "לא ניתנו שבתות אלא לעסוק בהם בדברי תורה", כלומר, שאף אלו שבימות החול אינם מרבים לעסוק בתורה, יהיה להם פנאי בשבת לעסוק בה. ועל פי הקבלה, גדולה מעלת לימוד התורה בשבת פי אלף ממעלת הלימוד בימות החול. וכתבו הפוסקים שמצוה לחדש בשבת חידושי תורה, על פי דברי הזוהר הקדוש, שכאשר הנשמה היתֵרה עולה לשמים במוצאי שבת, שואל אותה הקב"ה איזה חידוש חידשה בעולם התחתון בשבת; והפליגו שם בזוהר במעלת המחדש חידושי תורה בשבת. ומי שאין באפשרותו לחדש חידושים, ילמד דברים חדשים. ויש שכתב שהמחדש בדעתו איזו הנהגה טובה בעבודת השי"ת, שיתנהג בה במשך ימות השבוע – מעלת חידוש זה כמעלת חידושי תורה נשגבים. [שו"ע רצ, ג ו־ז; ביאורים ומוספים דרשו, 7-8]