- הרבי מבעלזא התפלא: "הייתכן שיהודי יהיה בשבועות בירושלים ולא ילך לכותל?!"
"שמעתי מחמי הרה"ח ר' יואל ב"ר ברוך דייטש ז"ל, שהיה בירושלים בחג השבועות ומשום איזה סיבה לא היה בכותל. וכשבא לתל אביב להאדמו"ר [רבי אהרן מבעלזא זי"ע], שאלו אם היה בשבועות בכותל, וענה שלא. אמר לו הבעלזער רב: 'היתכן שיהודי יהיה בשבועות בירושלים ולא ילך לכותל?!'. ואמר לי חותני שהיה כדאי לא ללכת אותו שבועות לכותל, כדי לשמוע את הפסק הזה"… (בקדושתו של אהרן, מרשימות הרה"ח ר' רפאל כ"ץ).
- מה שאלו הקצינים הבריטיים את הרבי מקארלין בחזרתו מהכותל בחג השבועות תרצ"ט?
בחג השבועות [תרצ"ט] כשרבנו [הרה"ק רבי אברהם אלימלך מקארלין זצ"ל] הלך עם הקהל להתפלל תפילת מוסף ליד הכותל המערבי, הזדמנו למקום שני קצינים בריטיים שהלכו עמם כל הזמן (על חומת העיר העתיקה). כשהקהל חזר יחד עם רבנו מהתפילה ועלו לבית המדרש, המשיכו הקצינים ללוותם. כשהגיעו למדרגות הבית של רבנו, ניגשו אל אחד החסידים וביקשו ממנו רשות להיכנס אל רבנו. החסיד נכנס לחדרו של רבנו ומסר את מבוקשם של הקצינים. רבנו הסכים שהקצינים ייכנסו, אך הורה להוריד קודם מהשולחן את היין. הקצינים נכנסו לחדר בהכנעה רבה ושוחחו עם רבנו (באמצעות מתורגמן) על כמה נושאים, ולבסוף אמרו שהלכו בעקבות רבנו עם החסידים אל הכותל, ומהכותל, ורואים ומרגישים שהקהל הולך בשמחה רבה, ושאלו את רבנו מהיכן נובעת שמחה גדולה שכזו. ענה להם רבנו: "זה נובע מעומק הלב, ואי אפשר להסביר זאת" (מאורי אש)
- תפילתו של ה'דמשק אליעזר' מויז'ניץ בכותל בחג השבועות תרצ"ה
כשביקרו שלושת האחים הקדושים מרנן ה'אמרי חיים', ה'דמשק אליעזר' וה'מקור ברוך' זי"ע בחג השבועות תרצ"ה בירושלים עיה"ק, עלו להתפלל את תפילת המוספין ע"י שריד בית מקדשנו הכותל המערבי. מרן ה'דמשק אליעזר' עבר אז לפני התיבה ולהתרגשותו לא היה גבול, בפרט כאשר הגיע לתפילת 'ותערב' התלהב ביותר, עד שכל המנינים שהתפללו שם בעת ההיא הפסיקו את תפילתם כדי להאזין לתפילתו העריבה. וסיפר כ"ק מרן אדמו"ר [מויז'ניץ], שהגה"צ רבי יוסף צבי דושינסקיא זצוק"ל רבה של ירושלים ציין במיוחד את תפילתו הזו של מרן ה'דמשק', בהעירו דרך מליצה כי ה'דמשק אליעזר' אמר את התיבות 'ושם נעבדך ביראה כימי עולם' בביטחון מוחלט, אף בלי לומר 'בלי נדר' [כנהוג לומר על דבר שייעשה בעתיד] (הגדה של פסח, ויז'ניץ)
- שבועות תשכ"ז – הפעם הראשונה בה הגיעו המוני יהודים אל הכותל לאחר שחרורו
הפעם הראשונה בה הגיעו המוני בית ישראל אל הכותל המערבי לאחר שחרורו בשנת תשכ"ז, היתה בחג השבועות של אותה שנה. בכתב העת 'שנה בשנה' תשכ"ח מתואר: "לאחר שבוע של עבודה קדחתנית בסלוק מוקשים ובהכשרת דרכים ניתנה ליהודי ירושלים אפשרות לגשת בחג השבועות אל הכותל המערבי ולהתפלל. בנינים שנבנו ע"י הערבים בעשרות השנים האחרונות נהרסו, ונוצרה רחבה בה יכולים לעמוד כעשרת אלפי איש. משעת בוקר מוקדמת התחילו נוהרים דרך הר ציון ושער האשפות אל הכותל אנשים נשים זקנים וטף. בעינים דומעות ובלב מתרונן משמחה עמדו המונים בתפילה ואמרו פרקי תהלים. מספרם של הבאים לכותל בחג השבועות בלבד נאמד במאתיים אלף איש ואשה".
- תלמידי הישיבה שרו כל הדרך אל הכותל
אחד מוותיקי ישיבת 'חברון' סיפר: בשנת תשכ"ז אחרי המלחמה, בחג השבועות נתנו אישור ללכת לשריד בית מקדשנו, ואחרי קריאת התורה יצאו בני הישיבה לתפילת מוסף ליד הכותל המערבי, כשכל הדרך הלכו בשירה ובזמרה. לא אוכל לשכוח כשעמדתי בתפילת מוסף שם ליד הגאון רבי בצלאל ז'ולטי זצ"ל, ובקדושה של מוסף הוא התייפח בבכי של התרגשות. ומאז הלכו כל שנה בני הישיבה להתפלל ביום טוב בבוקר על יד הכותל המערבי" (יתד נאמן במדבר-שבועות תשע"ג)