הרה"ג ר' בנימין ולדמן שליט"א
מה נהגו בישיבות הונגריה בימי 'בין המצרים'?
הימים שמשבעה עשר בתמוז עד תשעה באב, מכונים 'בין המצרים', על שם הכתוב במגילת איכה: "כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים". ובספר הרוקח כתב רמז לדבר, שהמילים "כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין", הן בגימטריא (עם הכולל): "המה כ"א ימים מי"ז בתמוז עד ט' באב". בימים אלו נוהגים מנהגי אבילות על חורבן בית המקדש, בהִמנעות מתספורת ומריקודים ומחולות. וב'שבלי הלקט' כתב בשם רב סעדיה גאון, ששלושה שבועות אלו הם כנגד הימים שהתאבל דניאל איש חמודות, ככתוב: "אֲנִי דָנִיֵּאל הָיִיתִי מִתְאַבֵּל שְׁלֹשָׁה שָׁבֻעִים יָמִים".
ומובא בספרי הפוסקים שהיו כאלו שנהגו להתענות במשך כל ימי בין המצרים, או להמנע מאכילת בשר ושתיית יין. וכן יש שנהגו להמנע מעריכת טיולים בימים אלו; ורבי חיים פאלג'י, בספרו 'משא חיים' כותב על מנהג מקומו: "שעשו הסכמה ותקנה בכח תורה הקדושה, שמיום י"ז בתמוז עד ט' באב לא ילך שום בר ישראל לטייל בגנות ופרדסים ועל שפת הים והנהר".
ובמשנה ברורה מביא בשם האריז"ל: "שיתאבל בימים ההם אחר חצי היום, ויבכה כמו חצי שעה". ויש הנוהגים לומר אז סדר 'תיקון חצות'. ובספר 'חתן סופר', כותב שכך נהגו בישיבתו של חותנו הגדול ה'חתם סופר', בפרשבורג שבהונגריה, ואחריו הנהיגו כך בכל הישיבות שבסביבתו. ויש שכתבו שאין לאומרו בציבור.
המעלה המיוחדת של לימוד התורה ועבודת השי"ת בימי 'בין המצרים'
ימי 'בין המצרים', הם ימי אבילות ועצבות על חורבן המקדש, אך העצבות אינה ראויה בזמן עבודת השי"ת בתפילה, בלימוד התורה ובקיום המצוות, ואדרבה, בימים אלו ראוי יותר לשמוח בעבודת השי"ת.
משל למה הדבר דומה? למלך שאינו חסר דבר וארמונו מלא בכל מיני תענוגות בני האדם, ויש לו מנגנים בתוף ומחול ובכנור ועוגב, ובודאי כאשר לבו של המלך טוב עליו, והוא שרוי בשמחה – אינו זקוק כל כך למנגנים, שהרי בלאו הכי הוא שמח; ברם, כאשר יארע שהמלך עצוב מסיבה כלשהי, או אז מוזעקים המנגנים לנגן לפניו, לרומם את רוחו ולהצהיל את פניו.
וכן הנמשל, שבזמן האבילות על חורבן בית המקדש, כביכול מתגבר גם העצב לפני השי"ת, ואז נדרשים עובדי השי"ת לעבוד לפניו בשמחה ובטוב לבב, ברינת התפילה ושירת התורה, כדי להרבות שמחה לפניו יתברך.
ויתֵרה מזו, כל מי שמתאמץ לקבל עליו עול מלכות השי"ת כראוי, יכול להשיג את השי"ת דווקא בימי בין המצרים, כי בימים אלו השי"ת דומה למלך שיצא מביתו מסתובב בחוצות, ועובר בשווקים וברחובות, ואז הוא קרוב לכל קוראיו, וכל אחד יכול לגשת אליו ולדבר עמו, והוא מאזין לכל אדם באשר הוא, וכך השי"ת מלכו של עולם בימים אלו – הרשות נתונה לכל אדם להתקרב אליו, והוא קרוב לקוראיו.
[עבודת ישראל, פר' מסעי]
לרגל איזה מאורע מעציב התירו שירה וזמרה עם כלי זמר בימי 'בין המצרים'?
אחד ממנהגי האבילות האסורים בימי בין המצרים, הוא ההִמנעות מריקודים ומחולות, ונהגו גם להנמע משמיעת כלי זמר בכל צורה שהיא. אולם, בעבר הרחוק אירע מאורע שבו התירו כהוראת שעה לשיר ולזמר לצליל כלי זמר, כפי שמתאר רבי אליהו קפשאלי, מבני דור גירוש ספרד, את יציאתם של הגולים לדרכם אל אשר תשאם הרוח, בימי בין המצרים שנת רנ"ב:
"קבוצות קבוצות יצאו הגולים לדרכם, קבוצות גדולות, וקבוצות קטנות שקדמו לפני היציאה הגדולה והאחרונה שביום תשעה באב. רובן של קבוצות אלה יצאו בימים של 'בין המצרים', בין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב.
ואף על פי שימים אלה הם ימי אבל ובכיה לדורות על בית המקדש שנשרף ועל ארץ ישראל שנחרבה, ואסורים הימים האלה בשירה ובזמרה, אף על פי כן הורו חכמי הדור הוראת שעה, שכל היוצאים – מקהלה של מנגנים בכלי שיר יֵצאו עמם, והמנגנים יצעדו בראש הגולים וינגנו בכליהם לעודד את רוח העם, ולהפיח בהם תקוה ובטחון באלקיהם שלא יעזבם ולא ישכחם לעולם.
וכדי לתת שבח והודיה לבוראם על שעמדו בנסיון ולא מסרו עצמם לשמד, וזכו לקדש השם בצאתם מספרד; וכדי ללמד את העם שאין אנו מבכים את היציאה מן הגלות לעולם, שאין לנו בכי אלא על צאתנו מירושלים בלבד".
[ספר התודעה, לג]
תוכן ההפטרות בתקופה זו – בהתאם למידת השכר על חוזק אמונתנו בגלות!
מנהג ישראל מימי קדם לקרוא בשלוש השבתות של ימי בין המצרים הפטרות העוסקות בנבואת הפורענות, והן מכונות בפי הפוסקים: "תלתא דפורענותא". ובשבע השבתות שלאחר תשעה באב, קוראים הפטרות העוסקות בנבואת הנחמה, המכונות: "שב דנחמתא".
ורבנו עזריה פיג'ו, בספר דרשותיו 'בינה לעתים', עומד על כך שמספר הפטרות הנחמה כָּפוּל ויותר ממספר הפטרות הפורענות, וכותב שיש לכך מקור בדברי הנביא זכריה: "שׁוּבוּ לְבִצָּרוֹן אֲסִירֵי הַתִּקְוָה גַּם הַיּוֹם מַגִּיד מִשְׁנֶה אָשִׁיב לָךְ".
וכך הוא מסביר: הקב"ה אומר לישראל, "שובו לבצרון", כלומר חִזרו למעמדכם הקודם, המבוצר והחזק, אתם אבירי הלב, אשר אתם "אסירי התקוה גם היום", כלומר, גם בזמן הזה, לאחר שחלפו שנים כה רבות בגלות, עדיין אתם מחזיקים באמונתכם בכל תוקף, ואינכם מתייאשים מן הגאולה. ובשכר זאת – "מגיד משנה אשיב לך", לנחמכם בכפליים, ואשיב לכם גמולכם ברוב שפע, פי שנים ממה שהיה לכם קודם לכן.
ובדרכיו יתברך, הלכו קדמונינו ז"ל והנהיגו מנהג זה, להרבות בדברי נחמה וגאולה כפליים ממידת הפורענות, וכנגד תלתא דפורענותא, תיקנו לקרוא שש הפטרות של נחמה. ואכן, תוכן הנחמה של כל שתי הפטרות מתוך השש, מכוון ישירות לדברי הפורענות שבאחת מ'תלתא דפרענותא'.
ולאחר שש ההפטרות של דברי התנחומין של השי"ת לישראל, מסיימים בהפטרה שביעית, המכילה את דברי כנסת ישראל, שאחריה שָׁמְעָהּ את כל הנחמות האלה, הכוללין את תיקון כל הייעודים הרעים אשר הכאיבו את לבה, היא מקבלת אותן בשמחה ובטוב לבב, ומכרזת ואומרת: הריני מרוצה ומפויֶסת, "שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּייָ תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹקַי".