יום שלישי י' כסלו תשע"ח
מי שאינו אוכל דגן – האם חייב בקידוש?
כפי שלמדנו, חובה לקדש במקום הסעודה, ואם מוכרח לצאת מיד לאחר הקידוש ולאכול במקום אחר, ואינו יכול אף לאכול כזית פת או לשתות רביעית יין במקום הקידוש – ישוב ויקדש לפני אכילתו במקום האחר; וזאת, אף אם מדובר בחדר אחר באותו הבית, שלא היתה דעתו מתחילה לאכול בו. ומי שאין ברשותו מזון, או שאוכל באמצעות צינור המוחדר לגופו ולא דרך הפה – פטור מקידוש; אך מי שאינו אוכל דגן, ומזונו מורכב רק מפירות, ירקות וכדומה – חייב בקידוש, וישמע קידוש מאחֵר. [שו"ע רעג, ב, ומשנ"ב ט-י; ביאורים ומוספים דרשו, 12]
מה משך הזמן שניתן לשהות בין הקידוש לסעודה?
בנוסף לחובה לאכול במקום בו קידש, כנ"ל, יש להסמיך את הסעודה לקידוש, ולא להפסיק ביניהם אף למשך זמן קצר. ו'זמן קצר' – יש אומרים שהוא משך הזמן הנדרש להילוך עשרים ושתים אמה (11.88-15.84 שניות, לשיטות השונות); ופוסקי זמננו הורו שהכוונה למשך זמן שיש בו היסח הדעת, ולכן שהייה של מספר דקות אינה נחשבת להפסק. ואכילת פירות לאחר הקידוש, לפני נטילת ידים, כדי לעורר את התיאבון לסעודה, או המתנה עד שכולם יטלו את ידיהם – אינן נחשבות להפסק, כיון שהיא מצורכי הסעודה. [שו"ע רעג, ג, ומשנ"ב יב; ביאורים ומוספים דרשו, 13 ו־17]
האם בשבת צריך ליטול ידים בחדר שבו סועדים?
בין הקידוש לסעודה, לכתחילה אין לצאת ממקום הקידוש למקום אחר, ובמיוחד אם היציאה החוצה כרוכה בשהייה ממושכת, משום שעצם שינוי המקום נחשב להפסק בין הקידוש לסעודה. אך בדיעבד, אם יצא ושב למקום הקידוש – אינו צריך לקדש שנית. וכמה מגדולי ישראל נהגו ליטול את ידיהם במקום שבו קידשו; אך רבים נוהגים לצאת לנטילת ידים, ולדעתם היציאה אינה נחשבת להפסק משום שהיא מצורכי הסעודה. וכן אם חלק מהסועדים נותרים במקום הקידוש כשיוצא – יש אומרים שאין היציאה נחשבת להפסק. [משנ"ב רעג, יב-יג; וראה שעה"צ יג, וביה"ל ד"ה לאלתר; ביאורים ומוספים דרשו, 15 ו־17]