מה מפסיד מי שהתפלל שחרית לאחר זמן תפילה

באיזה אופן מותר להתפלל שחרית לפני הנץ?│ואיזה שכר מפסיד אדם המתפלל שחרית לאחר ד' שעות?│ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות תפילה במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק א' סימן פ"ט סעיף א' באמצעו]  

מעלת תפילת שחרית בהנץ החמה

לכתחילה, ראוי להתפלל תפילת שחרית מיד בהנץ החמה, דהיינו, כשהחמה מתחילה לזרוח בראשי ההרים, ומבואר בשולחן ערוך לעיל בסימן נ"ח, שמי שזוכה ומכוון להתפלל תפילת שחרית מיד בהנץ החמה, שכרו הרבה מאוד, הוא בן עולם הבא ואינו ניזוק כל היום, אבל אדם שלא התפלל בהנץ החמה, יכול להשלים את התפילה עד ד' שעות, ואסור להקדים ולהתפלל לפני הנץ החמה, ואדם שהקדים להתפלל לפני הנץ החמה, משהאיר המזרח יצא ידי חובת תפילה בדיעבד, אלא אם כן הוא יוצא לדרך, שאז אפילו לכתחילה מותר להקדים ולהתפלל לפני הנץ החמה.

סוף זמן תפילת שחרית

אדם שלא התפלל תפילת שחרית עד ד' שעות, יכול להשלים את התפילה עד חצות היום, ויש לו שכר תפילה, אבל לא את השכר המיוחד של תפילה בזמנה, ואם לא התפלל עד לאחר חצות, אסור לו יותר להתפלל שחרית באותו יום, ומביא המשנה ברורה שתי דעות, מה הדין בחצי שעה שלאחר חצות היום, שהרי כידוע, תפילת מנחה אי אפשר להתפלל אלא עד חצי שעה שלאחר חצות היום, שאז היה קרב תמיד של בין הערביים, ומלשונו של הרמ"א נראה, שמיד לאחר חצות היום כבר אי אפשר להתפלל תפילת שחרית, ומביא בזה המשנה ברורה שתי דעות, יש דעה הסוברת, שלאחר חצות היום אי אפשר להתפלל תפילת שחרית, כיוון שכבר הגיע זמן תפילת מנחה, ויש מי שאומר, שמכיוון שסוף סוף לא מתפללים תפילת מנחה עד אחרי חצי שעה שאחרי חצות היום, תפילת שחרית אפשר כן להתפלל, ונראה מהמשנה ברורה שהכריע להלכה, שלאחר חצות היום, אפילו דקה אחת, אי אפשר כבר יותר להתפלל תפילת שחרית, ודן המשנה ברורה, האם הדין הזה שמי שלא התפלל תפילת שחרית עד ד' שעות שיכול להתפלל עד חצות היום, האם דין זה נאמר גם במזיד, ומביא בזה שתי שיטות, ולהלכה, מי שקרה לו מקרה כזה שהזיד ולא התפלל שחרית עד ד' שעות, יתפלל מד' שעות ועד חצות בתורת נדבה, משום שאולי ההלכה כמו הסוברים, שרק אם הוא שגג או טעה ולא התפלל שחרית עד ד' שעות, מותר לו להתפלל עד חצות היום, אבל אם הזיד בזה, אסור לו להתפלל יותר עד חצות היום.

הקדמת שלום לחברו לפני התפילה

אסור לאדם להקדים ולומר שלום לחברו לפני התפילה, משום ששלום הוא אחד משמותיו של הקב"ה, ולא ראוי להזכיר את שמו של הקב"ה על בשר ודם לפני שהתפלל להקב"ה, ולכן יאמר לחברו 'צפרא דמרא טב', וגם זה לא הותר ללכת במיוחד לחברו ולומר לו כך, אלא ההיתר הוא, רק באופן שהוצרך לראות איזה עסק לפני התפילה, ואגב כך נפגש בפתח חברו ופוגש את חברו, שאז יאחל לו 'צפרא דמרא טב'.

השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א