הר' מרדכי הלוי שוורצבורד שליט"א
מורה הוראה נאות שמחה מודיעין עילית
ע"ז דף ו:
כתבו הפוסקים שאסור ליתן דבר מאכל לאדם שלא יברך עליו, כיון שמכשילו באיסור ועובר על האיסור "לפני עיוור לא תתן מכשול", ונפסק בשולחן ערוך סי' קס"ט ס"ב.
ובכן, נשאלת השאלה כדת מה לעשות, כשבא עובד מומר לבית ומבקש לשתות, האם יש דרך לתת לו שתיה כשלא יברך?
שאלה נוספת: בחנות מזון שמוכרים אוכל לכל הלקוחות, וביניהם גם אנשים שידוע שלא יברכו, האם יש היתר למכור להם?
הבה ונלמד יסודות "לפני עיוור", מתוך הסוגיות הנלמדות כעת בדף היומי, ומזה יתבארו כמה חידושים וחילוקי דינים בעזהי"ת.
העובר במזיד נקרא 'עיוור'
תחילה יש לבאר שאיסור 'לפני עיוור' קיים גם כאשר הנכשל הוא מזיד, ואף שלכאורה באופן זה אינו עיוור, כבר עמד בזה הרמב"ם בפירוש המשניות שביעית (פ"ה מ"ו), וביאר בלשונו הזהב עניין 'לפני עיוור': "שמי שסגרה עיניו התאווה ויצר הרע, אל תעזוב אותו להוסיף בעיוורונו, ותוסיף להרחיקו מן היושר, ומפני זה אסור לעזור לעוברי עבירה, ולא יתקנו להם כלים, אבל ראוי לקלקל להם", עכ"ל קדשו.
להושיט איסור כשיכול לקחת לבד
מבואר בגמרא (דף ו:), שהאיסור להושיט כוס יין לנזיר הוא רק באופן שאם לא יושיט לו לא יוכל לקחת לבד, כגון שעומדים משני עברי הנהר, אבל אם גם בלי שיושיט לו יוכל לקחת לבד אין בזה איסור תורה.
אכן דעת תוס' והראש בשבת (דף ג.) ועוד ראשונים, שגם כשיכול להשיג לבד, יש איסור מדרבנן לסייע ידי עוברי עבירה, והרמ"א ביו"ד (סי' קנ"א ס"א) כתב, שיש חולקים ומתירים ונהגו להקל, ובעל נפש יחמיר לעצמו, אבל הש"ך שם (סק"ו), כתב שכולם מודים לאסור, רק שזה נוהג בישראל רגיל, אבל גוי או יהודי מומר – אין איסור להושיט להם כשיכולים לקחת לבד.
כשיכול להשיג ע"י אחרים
מעתה יש לדון כשאינו יכול לקחת לבד רק ע"י שיתנו לו, אך אם הוא לא ייתן לו יש אחרים שיתנו לו, כגון למכור אוכל למומר שלא יברך, ואם הוא לא ימכור לו יוכל לקנות בחנות אחרת, האם יש בזה 'לפני עיוור' מן התורה, או שכיוון שגם בלעדיו יעבור את העבירה בעזרת אדם אחר, דינו שווה למי שיכול ליטול לבד?
כתב המל"מ (פ"ד ממלוה ה"ב), בשם ה'פני משה', שלווה בריבית באופן שאם לא ילווה ימצא המלווה אדם אחר להלוות לו בריבית, אינו עובר באיסור 'לפני עיוור', כיוון שבלעדיו ג"כ היה עושה איסור (אכן אסור משום 'לא תשיך לאחיך'), והמל"מ נחלק עליו וכתב שדווקא כשיכול לעשות את האיסור לבד, אז יוצא שאינו מכשילו, אבל אם מוכרח שמישהו יעזור לו, הרי כל מי שמזמן לו את האיסור, עובר על 'לפני עיוור', ומה שאם הוא לא ייתן לו יהיה אחר שייתן לו? הרי אותו אחר יעבור ב'לפני עיוור'! ורק באופן שיש גוי שיוכל לתת לו, בזה אם הישראל ייתן לו – לא יהיה 'לפני עיוור', כיון שגם בלעדיו יעשה איסור בעזרת גוי, שאינו מצווה ב'לפני עיוור'.
והדבר נוגע בהרבה אופנים, האם יש איסור תורה של 'לפני עיוור' כשיכול להשיג ע"י אחר? מיהו יש איסור דרבנן של מסייע לעוברי עבירה, וכפי שנתבאר דעות הרמ"א והש"ך.
ויש בזה מחלוקת באחרונים כיצד להכריע, אם כה'פני משה' או כהמל"מ. ה'ברכי יוסף' (חו"מ סי' ס' אות נ') כתב שהסברא ברורה כהמל"מ, ולומר שאין בזה 'לפני עיוור' זה היפך הסברא. לעומת זאת הכתב סופר (יו"ד סי' פ"ג) כתב להכריע כה'פני משה', וכתב שלא מובנת הסברא, במה שהאחר עובר ג"כ על 'לפני עיוור', סוף סוף גם בלעדיו ייכשל באיסור. ולמעשה ה'חכמת אדם' (כלל ק"ל אות ב') פסק כהמל"מ, וכן נקט לעיקר הגרי"ש אלישיב זצ"ל בקובץ תשובות (ח"א סי' כ'), וכן מורה ובא מו"ר הגרמ"ש קליין שליט"א, ואמר לי: הגע עצמך, ששני אנשים יפתחו חנות לממכר בשר חזיר רח"ל, וכי יעלה על הדעת שלא יעברו ב'לפני עיוור', כי כל אחד יאמר שבלעדיו יקנה אצל חברו, ודאי ששניהם עוברים באיסור לכל אחד שקונה אצלם!
עצת הגר"א גנוחובסקי זצ"ל להגיש אוכל למומר
עתה נשוב לבאר את העולה מתוך הדברים, כשאדם בא להתארח יש איסור להושיט לו אוכל כשלא יברך, וכן עובד מומר אסור להושיט לו שתיה, שהרי אם לא יושיט לו לא יוכל לקחת לבד. והעצה בזה לומר לו בעדינות אם רוצה לברך. ושמעתי הנהגת הגאון ר' אברהם גנוחובסקי זצוק"ל, שכשבא אליו עובד חילוני מזג לו שתיה, ויחד אתו לקח גם הוא כוס שתיה וברך בקול להוציא את העובד ידי חובה. אחז דרכו את אברהם אבינו ע"ה, שהאכיל את האורחים וזיכה אותם בברכה.
חנות לממכר מזון
יש שאלה האם למכור לאנשים שלא יברכו? ובמשנ"ב הוצאת 'דרשו' סימן קס"ט, מובאת הוראת החזו"א לתלות שלט בחנות שיש לברך ואף אם לא ברור שישמעו לו – מותר למכור.
וזו העצה היעוצה בשמחות שמזמינים אנשים שלא מברכים, להניח בשולחנות ברכונים, או לברך בפניהם בקול.
כתבנו את עיקרי הדינים ובמקרים מורכבים שקשה להורות להם לברך, וקשה להימנע מלתת להם אוכל, יש כמה צדדים בפוסקים בשעת הדחק, ויש לעשות שאלת חכם.