'ושמח את אשתו..'
מעשה שהיה, כך סיפר הגר"י זילברשטיין, באדם שעבד בסופרמרקט, וכל יום בהגיעו לביתו הביא לאשתו 'מתנה': כמה קילוגרמים של דגים טריים, היישר מהסופרמרקט. ברם, אשתו הבינה שהוא אינו משלם על הדגים הללו, וידעה שהוא גונב אותם מהחנות בה הוא עובד. האשה הייתה אובדת –עצות, ולא ידעה מה לעשות. הרי אם תעיר לו על כך, ולו בעדינות, הוא ייפגע מאוד, ייעלב עד עמקי נפשו, ובביתם תפרוץ אש-מריבה שלא ניתן יהיה לשככה בקלות. מאידך היא הרי אינה מסוגלת להמשיך בצורה כזו, ולהניח לבעלה לגנוב דגים מהסופרמרקט... האשה, שרצתה להמשיך לשמור על שלום – ביתה, הוגיעה את מוחה כדי להעלות ארוכה לבעיה הקשה. ובינינו: הרי מדובר באמת בסיפור לא פשוט. בעל גנב! איך אפשר לחיות עם אדם כזה?! אבל היא חשבה וחשבה, התאמצה להגיע לפתרון, עד שעלה במוחה רעיון כדלהלן: היא ניגשה לבעל החנות ואמרה לו שבעלה חוזר הביתה כשבגדיו ספוגים בריח של דגים, והיא אינה יכולה לסבול זאת. 'אני נגעלת מהריח הזה', אמרה, וביקשה מה'בוס' להעביר את בעלה למחלקת הבשר של הסופרמרקט. האיש נעתר לבקשה. אבל מה קרה עכשיו? הבעל התחיל להביא לה בשר כל יום... במצב כזה ברור שאין אפשרות לגשת שנית לבעל החנות ולבקש שיעביר אותו למחלקה אחרת. האשה באה אליי ושאלה מה לעשות. 'אינני רוצה להגיע למריבה עם בעלי, אבל אינני יודעת כבר מה לעשות', אמרה, ופרצה בבכי.
השבתי לה, שאם היא באמת ובתמים לא רוצה להגיע למריבה, השי"ת יסייע לה להגשים את שאיפתה זו, ובס"ד היא תצליח בכך. יעצתי לאשה, ש'כל פעם כאשר בעלך יביא לך את הבשר, לכי בהיחבא אל בעל החנות ותשלמי לו על כך'. האשה עשתה כפי שהוריתי לה. העיקר לא לריב עם הבעל. בסופו של דבר, הבעל שב למוטב, והפסיק את מעשי-הגניבה הללו, והפך לבעל תשובה אמיתי. ממעשה זה אפשר ללמוד פרק-מוסר שגם כאשר נראה לנו שאבדה כל תקווה, והבעיה שהתעוררה בבית היא קשה מנשוא, אם נרצה ונשאף, ונבין, שלא כדאי להגיע למריבות, ונעשה את כל המאמצים על מנת לא להתחכך יתר על המידה, נמצא בעז"ה את הפתרון האמיתי, המיוחל, והכל על מקומו יבוא בשלום.
צריך רק לרצות! לרצות לחיות בשלום!
("קול ברמה" – גליון 302)