מתוך שיחתו של הגה"ח ר' מנשה ישראל רייזמאן שליט"א
פעם אחת הגיע אברך לקבל סמיכה מהגאון הבית הלוי מבריסק, והיה המנהג שבוחנים את האברך כמה ימים, ואכן נבחן האברך כמה ימים, ומצאו הבית הלוי מלא וגדוש בתורה. תוך כדי המתנה לכתיבת הסמיכה נכנסה אשה אחת ושאלה שאלה את הבית הלוי, וחלק מהסמיכה היה שבדקו את הנבחן איך הוא עונה על השאלות.
שאלת האשה הייתה כך. היא שחטה חמשה עופות, ואחד מהם הייתה טרפה.
והיא הניחה את העוף הטרף עם הכבד והקורקבן והרגל בתוך נייר אחד, כדי לתת זאת למשרתת הגויה, וקודם שבאה למלוח את הרגליים, היא מצאה שם תשעה רגליים בכשרים, והרי היו רק ד' כשרים, וכנודע שד' עופות יש להם ח' רגליים, וא"כ הרי שנפלה רגל אחת מהטרפה לתוך הכשרות, וזה היה קודם מליחת הרגליים. ופתחה האשה את השקית נייר והניחה לפני הבית הלוי, שיאמר להם איזה רגל הוא הטריפה ומה דינה.
ושאל הבית הלוי את האברך, נו, מה תענה על שאלה כזאת? ענה האברך, אין עצה ואין תבונה, לפי מה שכתוב בשו"ע יש כאן תערובת ואין כאן ביטול בשישים, וכל התשעה רגליים אסורים, דספק דאורייתא לחומרא.
הבית הלוי הרים רגל אחת, והסתכל עליה, האברך מסתכל עליו, האם הוא בודק ברוח הקודש, וכך הבית הלוי משחק עם הרגליים, ועשה שתי ערימות, כאן ד' וכאן ה'. ואמר לאשה, אלו הד' כשרים והחמשה טרפות. והסביר לאותו אברך הרי יש חילוק בין רגל ימין לרגל שמאל, שזה ניכר באצבעות כרעי התרנגולות, א"כ פשוט שיש כאן או חמש ימניים או חמש שמאליים ואיזה מהם שיהיה ד' הרי פשוט שהם כשרים. הגם שאתה יודע כל השו"ע, אך צריך גם חכמת חיים ולהתבונן בשכלך, ממילא אלו הד' הם כשרים ושאר הה' אסורים מספק.
זהו ענין של שימוש תלמידי חכמים, זה לא כתוב בשו"ע, אלא לומדים זאת ע"י שימוש חכמים.
על פחד שאני מתיירא מהש"ך, אני צריך לשלם
עוד כשהיה רב בסלוצק שחטו שור גדול יקר מאד, ומצאו סירכא בריאה, והיה ההפסד גדול מאד. דעתו היה להתיר, אך הש"ך פסק לאסור אפי' בהפסד כזה.
ושאל הבית הלוי את הקצב אם אני מטריף את השור כמה הפסד יש לך, וענה הקצב, עשרים וחמש רובל, תיכף הוציא הבית הלוי מכיסו עשרים וחמש רובל ונתן לקצב. והטריף את השור.
הרבנית צעקה עליו, יאשע בער, אם תתנהג כך, הרי כל המשכורת של הרבנות תתבזבז על הטריפות של כל העיר. ויען הבית הלוי להרבנית ואמר: 'אם הייתי אוסר משום שאני סובר שזה אסור, לא הייתי צריך לשלם. אך כאן אני סובר שזה כשר, אלא שאני מתיירא מהש"ך, מה הקצב אשם שיש לי פחדים? אני מקוה שאם הזמן אני יתגבר על הפחד ואוכל לחלוק על הש"ך, אך בינתיים אני מפחד מהש"ך, ועל פחדים צריך לשלם. הבית הלוי כל ימיו היה מתיירא מבעלי השו"ע ולא התגבר על אותו פחד.
מתוך עלון 'ממשקה ישראל' פרשת אחרי מות – קדושים תשעח
תודה רבה על הסיפורים היה לי מאוד לתועלת