"יִשָּׂשכָר חֲמֹר… רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם" (בראשית מ"ט, י"ד)
ברש"י כ' שת"ח משול לחמור: "סובל עול תורה כחמור חזק שמטעינין אותו משא כבד".
כידוע שתלמידי החכמים פטורים ממיסים עי' ברמב"ם הל' תלמוד תורה (פ"ו ה"י) ובשו"ע (יו"ד רמג,ב)
והנה בשו"ת דרכי נועם (לרבי מרדכי הלוי אב"ד בקהיר נפטר בשנת תמ"ה, חלק חו"מ סימן נה) מביא מס' "משא מלך" שמצא כתוב בספר חסידי' מכתיבת יד א', שפעם אחת באה עריכה (הערכה לצורכי מס) בקהל, והיה בהם שני תלמידי חכמים עשירים ורצו לפטור עצמן מן המס מטעם שהם פטורין כפי הדין, וכל הקהל היו מרוצין. וקמו שני עשירים מהקהל ומיחו בדבר והעריכום, ולא מלאו חדש ימים שמתו, וערב ראש השנה היה. ובליל הושענא רבה נתנמנם החסיד, וראה את שני עשירים אלו שהיה חמור אחד נושך לאחד על כתפו וסחבו סחוב והשלך, שיעור שתי שעות, ואחר כך היה משליכו לאשפה, וחוזר ולוקח לאחר ועשה על דרך מה שעשה לראשון.
שאלם החסיד: "מה חרי האף הגדול הזה? מה פשעתם לה' שתוכו מכת אכזרי כזאת?" השיבו לו על שעיכבו ביד המסייעין לתלמידי חכמים בענין העריכה. שאל החסיד: "על מה תוכו במכה זו ולא בעונש אחר?", השיבו לו שתלמידי חכמים נמשלים לחמור, דכתיב: "יששכר חמור גרם", ע"כ.