הרב יעקב ברגמן
בפרשת השבוע, בפתיחת המגבית לתרומת המשכן, נאמר: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי". המילה "איש", לכאורה מיותרת, והיה די לומר: "מאת כל אשר ידבנו לבו". ומפרש ה'משך חכמה': "מאת כל איש, ולא מאת כל אשה, שמאשה שיש לה בעל אין מקבלים גבאי צדקה דבר מרובה".
וכך נפסקה ההלכה בשולחן ערוך: "גבאי צדקה, אין מקבלים מהנשים… אלא דבר מועט… וכמה הוא דבר מועט? הכל לפי עושר הבעלים ועניותם". ופירוש הדברים: אשה נשואה, חייבת במצות צדקה כפי שחייבת בכל מצוות עשה שאינן תלויות בזמן מסוים, אלא שכל נכסיה הם ברשות בעלה, ואינה רשאית לתת ללא הסכמת הבעל, ולכן, אין מקבלים ממנה אלא סכום קטן, שהבעל אינו מקפיד עליו.
כאמור, גובה הסכום משתנה בהתאם למצבו הכספי של הבעל ורמת מחייתו. ולכן, מקבץ צדקה שאינו מכיר את הבעל, אסור לו לקבל מהאשה אלא סכום שודאי יסכים כל בעל שאשתו תתן ללא ידיעתו. אולם, באסיפות התרמה – אם הבעל יודע על השתתפותה של אשתו באסיפה, ועל כוונתה ליטול חלק בתרומות – ניתן לקבל מאשה נשואה אף סכום גדול, כמקובל באסיפות אלו. וככלל, ראוי לכל איש ישראל להרשות לאשתו לתת צדקה לכל אדם כפי רצונה, ובהתאם ליכולתם.
אשה נשואה, שיש לה כסף משלה, כגון כסף שניתן לה על מנת שלבעלה לא יהיה חלק בו, או אשה שמחזיקה בהסכמת בעלה בחשבון בנק משלה לצרכיה השוטפים – מותר ליטול ממנה אף סכום גדול. וכן, אם האשה נותנת סכום גדול ואומרת שבעלה נתן לה רשות לתת סכום זה (ולא ניתן לברר זאת בקלות), או שאומרת שמקורו בכספי צדקה שהצטברו – מותר ליטול ממנה סכום זה.
וכן אשה המפרנסת את משפחתה, או שמתעסקת בכל ענייני הכספים של הבית והמשפחה – מותר ליטול ממנה סכום גדול, ובתנאי שמדובר בסכום סביר; והכל לפי העניין.
[שו"ע רמח, ד; פסקים ותשובות שם, ה]