הרב יצחק פוליטנסקי
ההבדל בין סחיטת פירות לשתיה לסוחט לתוך אוכל
סחיטת משקה מן הפרי נאסרה כאשר היא מיועדת לשתיה וכדו' וע"י סחיטתו מפריד את הנוזלים מהפרי ונעשים משקה הראוי לשתיה ובכך הדבר דומה למפרק גרעינים מהמוץ, שבפעולת מלאכת דש.
אך בשונה מכך כשסוחט פרי לתוך אוכל כדי לתקנו לאכילה או כדי לתת בו טעם, אין חשיבות של "משקה" במיץ היוצא, אלא נחשב כאוכל מאחר והוא בא מיד לתוך האוכל, ואין כל איסור לפרק אוכל מאוכל. להלן יובאו תנאי ההיתר לסחיטה זו.
סחיטת ענבים לתוך אוכל
אף שנפסק כדעת רוב הראשונים שסחיטה לתוך אוכל מותרת, בכ"ז כאשר מדובר בפירות שאיסור סחיטתם הוא מדאורייתא, כזיתים וענבים, הורו הפוסקים שהמחמיר בהם (כדעת הר"ח האוסר) ולא סוחטם אפילו לתוך אוכל, תבוא עליו הברכה.
תנאי ההיתר לסחוט פירות לתוך אוכל
- סוחט את הפרי בידו ולא בכלי.
- סוחט ישירות על האוכל או לתוך האוכל, אבל אסור לסחוט לכלי ריק גם אם מתכוון לשפוך אותו מיד לאחמ"כ על האוכל.
- מותר רק כאשר רוב המיץ היוצא נבלע באוכל, או כאשר רוצה לתקן את האוכל ע"י המיץ היוצא, שאז יהיה מותר לסחוט רק בכמות המתאימה לתיקון אוכל זה ולא יותר, והדבר מותר גם אם המיץ לא יספג כולו באוכל אלא יזוב ממנו, כגון בסחיטת לימון על דג.
- יש מהפוסקים שהצריכו בשעת הסחיטה שלא תהיה לו כוונה לתת את האוכל הספוג במיץ, לתוך משקה אחר, ואם התכוון לכך בסחיטתו, חל על מיץ זה שם "משקה" עוד לפני שנכנס באוכל והדבר יהיה אסור , אך יש שהתירו זאת.
לסחוט לימון על דג או סלט
מותר לסחוט לימון על דג או על סלט וכדו' כדי להוסיף בהם טעם, גם אם הלימון לא יספג כולו בתוך האוכל אך לא יסחט יותר מהמקובל בתיבול אוכל זה, ויזהר כשסוחט על דג מבושל או אפוי שלא יהיה הדג רותח (שנחשב מבשל כדי קליפה).
לסחוט לימון על סוכר כדי להכין מהסוכר לימונדה
כאשר סוחט לימון על סוכר, ובכוונתו לשפוך את הסוכר אח"כ לתוך מים כדי לעשות לימונדה וכדו', נחלקו בכך הפוסקים האם הדבר מותר או אסור.
(התקציר הובא מספרים ומקורות שונים, אך אין לפסוק ממנו הלכה למעשה ללא עיון במקורות)