מה אירע לרבי יצחק בוכבזה זצ"ל, לאחר שראה במרתפי הוותיקן את הפרוכת ועליה טיפות הדם?
הרב צבי וינברג
"וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת יַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים מִן הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ" (ויקרא ט"ז,י"ד)
במשנה יומא (פ"ה מ"ד) גבי עבודת הכהן הגדול ביום הכפורים, תנן: נטל דם הפר והניח דם השעיר, והזה ממנו על הפרוכת שכנגד הארון מבחוץ, אחת למעלה ושבע למטה, וכו'.
דין זה מדבר על ההזאות שמזה בהיכל, ואמרינן ביומא (נז.) שכשהוא מזה אינו מזה על הפרוכת, אלא כנגד הפרוכת, שאינו נוגע בפרוכת עצמה, ור' אלעזר ב"ר יוסי אמר אני ראיתיה ברומי (עי' מעילה יז:) והיו עליה כמה טיפי דמים של פר ושעיר של יום הכפורים, ובתוס' ישנים (ד"ה והיו עליה וכן בריטב"א) כתבו שראב"י חולק על ת"ק וסובר שצריך לנגוע בפרוכת.
בקובץ 'אור תורה' (תמוז תשס"ו עמ' תשצט אות ו') כותב הרב דוד ברדא שליט"א (מח"ס שו"ת רביד הזהב), שפעם א' ראה את רבו רבי בוגיד סעדון (רבה של ג'רבא ואח"כ רבה של העדה הג'רבאית בפריז) לומד בגמ' יומא (נז.) "אמר רבי אלעזר ברבי יוסי אני ראיתיה (את הפרוכת) ברומי והיו עליה כמה טיפי דמים".
וסיפר רבו שבהיות הרב יצחק בוכבזה זצ"ל (בעל 'בית הלחמי' וראב"ד בטריפולי) בטריפולי, הזמין אותו מלך איטליה (שטריפולי היתה אז תחת חסות איטליה) לבקר במדינת רומא.
וכשנסעו לשם הלכו לבקר במרתפי הוותיקן, ולראות את הכלים העתיקים ובכללם כלי המקדש, וראה גם את הפרוכת ועליה ההזאות שהיה מזה הכהן גדול ביוה"כ.
וכשראה הרב זאת נצטער מאוד בליבו, איך עניינים כאלה נמצאים ביד אנשים זרים ורשעים, וביהמ"ק חרב קרוב לאלפיים שנה, ומרוב הצער שאחזו באותה שעה לא יכל להתנחם, כשחזר לטריפולי לא האריך ימים וחלה ונסתלק לבית עולמו.
(קב ונקי)
נפלא ביותר.