מכירת חמץ והיתר עיסקא
דף ע"א.
ובכן הבה ונלמד מסוגייתנו בע"ז דף עא. איזה קנין מועיל בגוי מן התורה, כסף או משיכה שיטת רש"י שגוי קונה מן התורה בכסף ולא במשיכה, ושיטת ר"ת שגוי קונה במשיכה ולא בכסף, ולכן פסק השו"ע (ביו"ד סי' ש"כ ס"ו) לגבי בהמה שעומדת להוליד בכור, שראוי להקנות ממנה חלק לגוי כדי להמנע מקדושת בכורה בוולד, שצריך להקנותה בכסף וגם במשיכה, וכ"כ המשנ"ב סי' תמ"ח סקי"ז שראוי לעשות גם כסף וגם משיכה במכירת חמץ.
מעתה במכירת חמץ, שלא ניתן לעשות משיכה, שלא שייך שהגוי יבוא לכל בית וימשוך את שיירי החמץ המוטמנים, דנו הפוסקים כיצד להקנות לגוי לפי הצד שכסף לא מועיל, ועושים עשרה קניינים ואלו הם:
- קנין כסף – וזה מועיל רק לשיטות שכסף קונה בגוי, ונתבאר שיש בזה מחלוקת.
- קנין אגב קרקע – ולצורך זה הוסיפו הרבנים בשטרות מכירת חמץ, שכל אחד משכיר טפח על טפח במקום מסויים בביתו [למשל בצד ימין שתחת מכונת הכביסה], ועי"ז מקנה את חמצו בקנין אגב קרקע, וצריך להיות מקום שלא נמכר במכירת י"ג, כדי שיוכל להקנות על ידו את החמץ, ואם השטח כבר מכור מי"ג לא נוכל להקנות אותו בקנין אגב.
- קנין חצר – שמשכירים את המקום שבו החמץ לגו והגוי קונה בקנין חצר.
- קנין סודר וחליפין – שהגוי נותן בגד או כלי, והרב זוכה בו עבור המוכרים ותמורתו מקנים את החמץ לגוי.
ובשלשה אלו כתב המשנ"ב, שיש מפקפקים לומר שאינם נוהגים בגוי רק בישראל.
- סיטומתא – כ"כ המשנ"ב שאם א"א לעשות משיכה, כגון שהחמץ מרובה, יקנה בסיטומתא, שזה מנהג הסוחרים לעשות רושם טיט על החביות כדי לקנותן, כמו כן עושים פעולה שהיא מנהג הסוחרים לקנות, כגון תקיעת כף או מסירת מפתח או נתינת פרוטה מחוץ למחיר לשם קנין.
- אודיתא – שעושים הודאת בעל דין שהחמץ שייך לגוי, ובזה דעת הרבה פוסקים שעצם ההודאה גורמת קנין, ואכן דעת הט"ז בהלכות ריבית שהודאה אף שהיא מחייבת ממונית, אינה מועילה לגבי איסורים.
- משיכה – כאשר הדבר מתאפשר זה הכי טוב בצירוף כסף.
- שטר.
- דינא דמלכותא – מנהג של קנין שנפסק בחוק אופן שמועיל לקנות, אך ידוע הנידון אם במדינת ישראל נוהג דינא דמלכותא של אחינו התועים.
- גמירות דעת.
בסופו של דבר שום קנין אינו מוסכם, רק כסף ומשיכה יחד, אך כתב המשנ"ב (סי' תמ"ח סקי"ז), שאם עשה קניינים אחרים יכול לסמוך להקל, כי חמץ שעבר עליו פסח הוא דרבנן. ועוד שבשעת איסורו נחשב שאינו ברשותו, ועשתה התורה כאילו הוא ברשותו, לכן מספיק גילוי דעת שאינו רוצה את זה.
ריבית במכירת חמץ, האמנם?
בדבר שאלת הריבית, הנה המכירה אין בה ספק ריבית, ומה גם שבגוי אין איסור ריבית, אלא ששקדו גדולי הדור על תקנת כלל ישראל, להצילם מעוון ריבית, שנפגשים בו על כל צעד ושעל, אם בתשלומי גז, חשמל, טלפון ומים, או בקניות בתשלומים במחיר יותר ממזומן, או שנרשמים לקיטנה בתשלום מוזל מראש, ולא נדבר על יתרת חובה [אוברדרפט] בבנק או משכנתא.
לכן, כדי להינצל ממכשול, קוראים גדולי ישראל לציבור עם הקודש, בזמן שבאים לרבנים למכור חמץ, לחתום ג"כ על היתר עיסקא.
ומו"ר הגר"פ וינד שליט"א, במסירות נפש עמל להביא לציבור את נוסח שטר הית"ע 'ברית פנחס' המהודר, והדפיס עשרות אלפי שטרות, וכל יום עוד ועוד קהילות חותמות על היתר עיסקא 'ברית פינחס', ועוד מקדימים לפני מכירת חמץ לבער את איסור ריבית מדרבנן.
ויהי רצון שבזכות הזהירות ופרישה מחששות ריבית, נזכה לתחיית המתים בקרוב. ויש לציין מש"כ הגר"ח פלאג'י, שיש לתרום צדקה בפסח כמנין ט"ל לתיקון עוון ריבית, שעי"ז תהיה תחיית המתים.