"עוון שנאת חינם חמור משאר עוונות, מפני שגורם לכמה עוונות אחרים, דהיינו, מחלוקת, ולשון הרע, ורכילות, ואונאת דברים, והלבנת פנים, והוצאת שם רע, ולפעמים רציחה ממש. וכמו שאמרו חכמינו ז"ל: עבר אדם על 'לא תשנא', סופו לבוא לידי 'לא תרצח', שכן כתוב, וְכִי יִהְיֶה אִישׁ שֹׂנֵא לְרֵעֵהוּ וְאָרַב לוֹ וְקָם עָלָיו וְהִכָּהוּ נֶפֶשׁ וָמֵת; וכן הריגת הבל היתה על ידי שנאת חנם של קין. כללו של דבר – כל הצרות שבעולם תחילתן ועיקרן הן על ידי שנאת חינם.
ובוא וראה כמה הקפידה התורה על לאו זה של שנאת חינם, שמצאנו בענין הלאו של 'לא תטור', שאמרו חכמינו ז"ל: איזוהי נטירה, אם אומר אדם לחבירו השאילני קרדומך, ואמר לו לאו, למחר אומר לו השאילני מגלך, אומר לו הא לך ואיני כמותך שלא השאלתני, זו היא נטירה. הרי אנו רואים, שאף שמשאילו את החפץ שמבקש ממנו, אם רק אמר לו איני כמותך שלא השאלתני, הוא עובר על לאו של לא תטור, כיון שגילה דעתו ששנאה טמונה בלבו על חבירו.
וצריכים אנו מאוד מאוד לראות לתקן את העוון המר הזה, שהוא הגורם העיקרי לאריכות גלותנו, וה' הטוב יתן בלבנו להסיר השנאה מלבנו, ולא תעלה קנאת אדם על לבנו ולא קנאתנו על אחרים, ונזכה לביאת משיח צדקנו ולבנין בית תפארתנו במהרה בימינו אמן".
[אהבת ישראל פרק ב, בשינויים קלים]