יום רביעי י"ג באב תשע"ט
מה הדין במקרה שהמזון של 'עירוב תחומין' אבד לאחר כניסת השבת?
המניח 'עירוב תחומין', ומְזוֹן העירוב אבד לפני 'בין השמשות' של כניסת השבת, העירוב אינו חל; אך אם המזון אבד לאחר בין השמשות', העירוב חל, כיון שזמן תחוּלת העירוב הוא בכניסת השבת, ומאחר והעירוב חל, שוב אינו פוקע אף אם מזון העירוב אינו קיים.
וכך הדין גם במקרה שהמזון העירוב קיים, אלא שנפסל לאכילה, וכגון שהתעפש, או שנאסר באכילה, וכגון שהתערב בטבל באופן שאינו 'בָּטֵל' ברוב.
וכך הדין גם במקרה שהמזון הוּצא אל מחוץ ל'תחום' של מי שהעירוב הונח עבורו, על ידי הרוח, או שהתגלגל מאליו. ו'מחוץ לתחום', פירושו, מחוץ לארבע אמות שמעבר לקצה התחום. ויש אומרים שאף אם הוּצא אמה אחת מחוץ לתחום, העירוב בטל (כשאירע כן לפני בין השמשות).
[שו"ע (שסח, ה, ו־)תט, ה-ו, משנ"ב כ ו־כד, וביה"ל ד"ה בסוף; וראה ביאורים ומוספים דרשו, 7]
מזון של 'עירוב תחומין' שקיים ספק לגבי כשרותו – האם העירוב חל?
בהמשך לאמוּר: במקרה שהתגלה לאחר 'בין השמשות' כי המזון של 'עירוב התחומין' אינו קיים, או שאינו ראוי לאכילה, מסיבה הלכתית או מסיבה אחרת; וספק אם הדבר אירע לפני בין השמשות, או לאחריו – הדין כך: אם ידוע בוודאות כי מְזון העירוב הונח לפני בין השמשות במקומו הנכון, והיה ראוי לאכילה – יש לעירוב 'חזקת כשרות', כלומר, שאנו מניחים כי הדבר אירע לאחר בין השמשות, והעירוב חל.
ואם לא ידוע אם העירוב הונח במקומו הנכון – אין לעירוב חזקת כשרות, ואנו מניחים כי הוא לא חל. וכן אם ידוע שהונח במקומו הנכון, אך בשעה שהונח כבר היה ספק בנוגע לכשרות המזון – אין לעירוב חזקת כשרות, ואנו מניחים כי הוא לא חל; ובאופן זה, אינו חל גם מטעם נוסף – שבפועל אינו ראוי לאכילה, מחמת הספק על כשרותו.
[שו"ע תט, ו, ומשנ"ב כה; וראה שעה"צ כה; וראה עוד נתיבות שבת מז, הע' טו]
מהי 'חזקה דמעיקרא'? והאם היא 'פועלת' גם במקרה שאינה סותרת את עצם הספק?
אחת ה'חזקות' ההלכתיות, היא 'חזקה דמעיקרא' (= שמתחילה). והיינו, דבר שהיה במצב או בדין מסויים, ונוצר ספק אם השתנה, אנו מניחים שהוא נותר כבתחילה, כל זמן שלא הוּכח כי נשתנה. וכגון, דבר המותר שנוצר ספק אם נאסר, או דבר טהור שנוצר ספק אם נטמא; שאנו אומרים: העמֵד הדבר על חזקתו.
ובמקרה שיש ספק אם נעשה מעשה שאינו משנה את מצבו או דינו של הדבר בעצמותו, אלא שדינו של הדבר משתנה על ידי המעשה מסיבה חיצונית; וכגון, דבר היתר שיש ספק אם התערב בו דבר איסור, אשר עצם התערובת אינה סותרת את חזקת ההיתר, שהרי הדבר המותר בעינו עומד, ואילו היינו יכולים להפרידו מהאיסור, היה חוזר להיתרו, והאיסור הוא רק מחמת תערובת האיסור – נחלקו הפוסקים: יש אומרים שהחזקה 'פועלת' גם במקרה כזה, ואנו מניחים שהמעשה לא נעשה; ויש אומרים שמכיון שהחזקה אינה סותרת את עצם המעשה, לא ניתן לדון על סמך החזקה כי העמשה לא נעשה.
[ביאורים ומוספים דרשו תט, 18, בהרחבה; וראה במקורות המצונים שם]