הרב יהודה יעקבזון
בפרשת השבוע נאמר: "וַיַּרְא יוֹסֵף אִתָּם אֶת בִּנְיָמִין וַיֹּאמֶר לַאֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ הָבֵא אֶת הָאֲנָשִׁים הַבָּיְתָה וּטְבֹחַ טֶבַח וְהָכֵן כִּי אִתִּי יֹאכְלוּ הָאֲנָשִׁים בַּצָּהֳרָיִם" ואמרו חכמינו ז"ל במדרש תנחומא (פרשת נשא סי' לג): "והלא אין דרך מלכים להכין מיום לחבירו? אמר רבי יוחנן, שבת היתה, ואין "הָכֵן" אלא יום השבת, שנאמר "וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ". אמר לו הקב"ה: אתה שמרת את השבת עד שלא ניתנה, חייך, לבן בנך אני עושה שיקריב ביום השבת, שנאמר: "ביום השביעי נשיא לבני אפרים". ושייכות מיוחדת יש לעניין זה לשבת הקרובה, כאשר היום השביעי של חנוכה, שבו קוראים את פרשת הקרבן של נשיא שבט אפרים, חל בשבת, וקוראים בה את פרשת מקץ, שבה נרמזת הזכות שגרמה להקרבתו דווקא בשבת.
ומצות ההכנה לשבת היא, להשכים בבוקר להכין את צרכי השבת, כגון לקנות את הנצרך לשבת, לבשל, לנקות את הבית, ולערוך את השולחן. והיינו שיתפלל שחרית בשעה מוקדמת, ולאחר מכן יחל מיד בהכנת צרכי השבת, אלא אם כן הוא רגיל ללמוד לאחר התפילה למשך זמן קצוב, או עם רבים. ואם כשימתין עד לאחר התפילה לא יוכל לקנות את צרכי השבת – רשאי לקנותם לפני התפילה, ובתנאי שיוכל להתפלל לאחר מכן לפני סוף זמן תפילה. אולם, אף כשהכין את צרכי השבת בבוקר, מצוה לעשות הכנה נוספת גם בסמוך לערב. וגדרהּ של מצות ההכנה היא להכין את כל הנדרש לשבת, וריבוי ההכנה אף הוא בכלל המצוה, וכפי שסיים הרמב"ם את דבריו בעניין מצוה זו: "וכל המרבה הרי זה משובח".
ועדיף לאפות ולבשל לשבת ביום שישי, ולא קודם לכן, וכדברי משה רבנו ע"ה לישראל: "שַׁבַּת קֹדֶשׁ לה' מָחָר אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ". וכן עדיף לקנות ביום שישי מאשר ביום חמישי, ואף כשהדבר כרוך בטרחה גדולה יותר, כיון שאז ניכר שהקניה היא לכבוד שבת, אלא אם כן מדובר בקניה לצורך הכנה הנדרשת כבר ביום חמישי. וכן בימי שישי הקצרים, עדיף להקדים את הקניה ליום חמישי. וכן היודע כי ביום שישי לא יוכל להכין את צרכי השבת, חלה עליו מצות ההכנה כבר קודם לכן. וטוב שיאמר על כל דבר שקונה: "זה לכבוד שבת", כי על ידי הדיבור חלה קדושת השבת על מה שקונה.
ומצות ההשכמה להכנת צרכי השבת חלה רק על מי שההכנה מוטלת עליו, אבל מי שההכנה אינה מוטלת עליו אינו צריך להשכים, אולם מצוה – ושמא אף חובה – שיכין בעצמו לפחות את אחד מצרכי השבת, ואף אם יש לו בני בית ומשרתים רבים, כיון שמצות כבוד השבת מוטלת על כל אדם, ו'מצוה בו יותר מבשלוחו', ובפרט בימי שישי הקצרים, וכל שכן כשרואה בסמוך לשבת שטרם סיימו את ההכנה, שאז חיוב גמור הוא לעמול בכל כחו ולהשלים את ההכנות. ויש שכתב שמצות ההכנה לשבת היא אף עניין נפרד בפני עצמו, דהיינו שמלבד המצוה לדאוג לכך שצרכי השבת יהיו מוכנים, יש מצוה לעסוק בעצמו בהכנות כיון שבעצם טרחתו בהכנה הוא מכבד את השבת.
והכנה נוספת יש לשבת, כפי שכתב המשנה ברורה: "יהרהר בתשובה ויפשפש במעשיו בכל ערב שבת, כי השבת נקראת 'כלה', 'מלכתא', וכאילו מקבל פני המלך יתברך, ואין נאה לקבלו כשהוא לבוש בבלויי הסחבות של חלאת העוונות".
ודברים נוספים, מופלאים, כתב בספרוֹ שם עולם, המלמדים על גודל המצוה והכדאיות העצומה בהקדמת ההכנות לשבת: "שמעתי בשם גדול אחד שאמר, לפי מה שידוע מחז"ל דמי ששומר שבת בעולם הזה אז אפילו אם נתחייב ח"ו עונש גהינום עבור עוונותיו אינו נענש ביום השבת, שנחשב לזמן שבת מהעת שהתחיל בערב שבת להתעסק בצרכי שבת, ומגנה עליו זכות השבת. ובדומה למוצאי שבת, שעד שישלימו ישראל סדרי התפילה אין נענשים בגהינום אף שכבר לילה, מטעם שנמשכת קדושת שבת עד זמן זה, כן הוא בערב שבת, שמעת שמתחיל להתעסק בצרכי שבת מתנוצצת עליו קדושת השבת. ועל כן צריך להשתדל מאוד בעניין צרכי שבת, וייטב לו בזה ובבא".
[שו"ע רנ, א, משנ"ב א-ד, וביה"ל ד"ה ישכים וד"ה ישתדל; ביאורים ומוספים דרשו, 1, 2, 6, 7, 8, 9, 14, 15 ו־22]