יום שלישי כ"ט בטבת תשע"ח
מהי החומרא המיוחדת למדינות הצפוניות בנוגע למוצאי שבת?
בצאת השבת, אסור לעשות מלאכה עד שיֵראו שלושה כוכבים קטנים. ומן הדין די בשלושה כוכבים בינונים הנראים לאחר שהסתלקה האדמומית מכל כיפת הרקיע בצד מערב, שבו שוקעת השמש, אלא שאין אנו בקיאים במידת הכוכבים, ועלולים להחליף בין בינונים לגדולים הנראים ביום; ולכן – לענין מלאכות שבת שאיסורן מדאורייתא – החמירו להמתין עד שיראו כוכבים קטנים, וראה עוד להלן. ואף לשיטת הגאונים הידועה, שאורך בין השמשות ביום הממוצע הוא 13.5 דקות (לפחות בארץ ישראל, ועל פי השיטה הרווחת בפוסקים), ראיית הכוכבים נדרשת בכל זמן ובכל מקום, ובפרט במדינות הצפוניות, שהנשף – זמן המעבר בין יום ללילה – ארוך מאד, ואין לנו ידיעה מדויקת לגבי אורך בין השמשות, והסימנים לסיומו הם רק הסתלקות האדמומית וראיית הכוכבים. [שו"ע רצג, ב, משנ"ב ג-ד (וראה שם עוד), וביה"ל ד"ה שיֵראו, וד"ה שלשה; ביאורים ומוספים דרשו, 8; וראה שם, 9]
האם ניתן לסמוך על לוח ושעון לענין עשיית מלאכה במוצאי שבת?
לשיטת רבנו תם ש'בין השמשות' נמשך ביום ממוצע 72 דקות (לשיטה הרווחת בפוסקים) – יש להמתין במוצאי שבת עד לסיום זמן זה אף כשהסתלקה האדמומית מהרקיע ונראו הכוכבים, אך כשלא ידוע מתי היתה השקיעה, ניתן להסתמך על סימנים אלו, ולהניח שחלפו 72 דקות מזמן השקיעה. ויש אומרים שאף לדעת רבנו תם אין צורך להמתין 72 דקות אלא כשטרם נראו הסימנים האחרים, אך כשהסתלקה האדמומית ונראו הכוכבים שוב אין צורך להמתין. וכשאין אפשרות לבדוק את הסימנים האמורים, מחוסר יֶדע, או שהשמים מעוננים, וכדומה – יש להמתין עד שלא יהיה כל ספק בכך שכבר לילה; ולדעת רבנו תם – יש להמתין לפחות 72 דקות, כנ"ל. וכמובן, שמי שיש ברשותו לוח ושעון מדויקים, רשאי לסמוך על זמני הלוח, ואינו זקוק לכל סימן אחר. [שו"ע רצג, ב, משנ"ב ו-ז, וביה"ל ד"ה עד]
מדוע מאריכים בני אשכנז בניגון 'והוא רחום' ו'ברכו' במוצאי שבת?
חייב אדם להוסיף מחול על הקודש, בין בכניסת השבת ובין בצאתה. לדעת רוב הראשונים, חובה זו היא מדאורייתא, אך אין איסור לאו וכרת על עשיית מלאכה בזמן זה, אלא מצות עשה לשבות ממלאכה; וכן דעת השולחן ערוך. ויש אומרים שזו מצוה דרבנן. וזמן התוספת במוצאי שבת הוא לאחר בין השמשות, בזמן שהוא ודאי לילה; והיינו, שלאחר הֵראוּת שלושה כוכבים קטנים מפוזרים, שהם סימן מובהק ללילה (ראה לעיל), אין לעשות מלאכה עד להֵראוּת שלושה כוכבים הסמוכים זה לזה; ולמעשה, אין צורך לבדוק שהכוכבים הסמוכים אכן נראים, אלא די בהמתנה זמן מה לאחר הראוּת המפוזרים. ומשום כך, מנהג כל ישראל לאחֵר מעט את תפילת ערבית במוצאי שבת; ומנהג בני אשכנז גם להאריך מעט בניגון 'והוא רחום' ו'בָּרכו'. [שו"ע רצג, ב-ג, ומשנ"ב ה; ביאורים ומוספים דרשו, 12; ביה"ל רסא, ב, ד"ה יש]