היום נלמד: האכילה הראויה
יום חמישי כ"ג בחשון תשע"ז
מהי ההנהגה הישרה בענייני אכילה ושתיה?
ההנהגה הישרה בעניני אכילה ושתיה היא - לאכול ולשתות מתוך שמחה וטוּב לבב, מאכלים ומשקאות המועילים לגוף, ולא כאלו הערֵבים לפי שעה אך מזיקים לגוף. ואף כשנוהג בדרך זו צריך להזהר שלא להרבות באכילה ובשתיה, אלא יאכל וישתה רק במידה שיש בה כדי לחזק ולהברות את גופו שיהא מזומן לעבודת ה'. ויש שנהגו לומר לפני האכילה: "הנני רוצה לאכול ולשתות כדי שאהיה בריא וחזק לעבודת השם יתברך". וכתבו ראשונים, שהמושך ידו באמצע אכילתו ממאכל שמתאוה לאוכלו, ועושה כן לכבוד הבורא, הרי זה נחשב לסיגוף כעין תענית, ומכפר על עוונותיו. [סימן קע, ס"ק מה; ביאורים ומוספים דרשו, 35]
אילו עבירות עוברים באכילה מוגזמת?
כאמור, האדם צריך להזהר מריבוי אכילה ושתיה. ולדעת חלק מהראשונים, ישנה מצות 'לא תעשה' מיוחדת לימי הנערות, שלא לאכול ולשתות דרך זלילה וסביאה, שנאמר "לא תאכלו על הדם", כלומר, לא תאכלו אכילה המביאה לשפוך דם, והיא אכילת 'בן סורר ומורה' שחייב עליה מיתה. ואם כי לאחר ימי הנערות אין חובת מיתה על אכילה כזו, שהרי דין בן סורר ומורה אינו אלא בימי הנערות - נוכל להקיש מעצמנו ולהבין את גודל הגנאי של אכילה כזו; וכך נאמר במשלי: "אַל תְּהִי בְסֹבְאֵי יָיִן בְּזֹלְלֵי בָשָׂר לָמוֹ". ולדעת הרמב"ן, באכילה כזו מבטלים מצות עשה: "דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדשִׁים תִּהְיוּ". [סימן קע, ס"ק מה; ביאורים ומוספים דרשו, 35]
האם מותר לזרוק מיני מזונות ב'עליה לתורה'?
אין לעשות מעשה הגורם, או עשוי לגרום, לכך שאוֹכֶל יִמָּאֵס מאכילה. ולפיכך אין להעביר כוס מלאה במשקה מעל אוכל, מחשש שמא ישפך עליו מהמשקה. וכמו כן, אין להניח אוכל במקום בלתי נקי, או לזרקו באופן שיִמָּעֵך ויִמָּאֵס מאכילה. ויתֵרה חשיבותה של הפת מכל האוכלים, שיש לנהוג בה כבוד מיוחד, כיון שעיקר חיות האדם ממנה, ואין לזורקה אף באופן שלא תמאס מאכילה. ויש שנראה מדבריהם שמיני מזונות כעוגות וכדומה, אין דינם כפת לענין זה; ויש שהחמיר בדבר, ולדעתו אסור לזרוק על חתן ב'עליה לתורה' מיני מזונות אף אם הם עטופים באופן שיוותרו לאחר הזריקה בשלֵמותם ובנקיותם. [סימן קעא, סעיף א וס"ק ה ו־י; ביאורים ומוספים דרשו, 8]