הרב יהודה יעקבזון
על מצות הסוכה נאמר בתורה: "בסוכות תשבו שבעת ימים", ודרשו חז"ל: "תשבו – כעין תדורו". כלומר, יש להשתמש בסוכה כדירת המגורים של כל השנה, באופן שהסוכה תהיה הדירה העיקרית במשך ימי החג. חובה לאכול, לשתות ולישון בסוכה וכן לשהות בסוכה- כדרך ששוהים בבית.
מותר לאכול אכילת עראי מחוץ לסוכה, כיון שגם בכל ימות השנה מצוי הדבר שאוכלים אכילת עראי מחוץ לבית, ואם כן, אין אכילה זו סותרת את מצות 'תשבו – כעין תדורו'.
אכילת עראי פירושה – לחם בכמות הפחוּתה מ'כביצה' (45-53 סמ"ק, לשיטות השונות), או פירות, בשר, דגים ומאכלי חלב בכל כמות שהיא.
מים ומשקאות קלים- מותר לשתות ללא הגבלה מחוץ לסוכה.
עוגה, או תבשיל העשוי מִדָגָן, בכמות הגדולה מ'כביצה' – חובה לאוכלם בסוכה, אך אין לברך עליהם 'לישב בסוכה', אלא כשנאכלים בדרך 'קביעות', כלומר, כארוחה בפני עצמהּ, או בהתקבצות של מספר אנשים לארוחה, וכן כשהעוגה נאכלת כ'סעודה' שלאחר הקידוש בשבת בבוקר, או שהאוכל משתהה בסוכה לאחר אכילתה.
בשר, דגים, ביצים, מוצרי חלב, וכדומה- כשהם נאכלים ב'דרך קביעות' – ראוי להחמיר ולאוכלם בסוכה, אך אין לברך עליהם 'לישב בסוכה'.
אדם הנמצא באמצע סעודתו – יתכן שאסור באכילת מאכלים, שאין צורך לברך לפניהם במהלך הסעודה, כגון, דגים, מרק, בשר ותוספות שונות, או שתייה- מחוץ לסוכה, מכיוון שהם נחשבים כחלק מהסעודה.
כתב הרמב"ם, ואחריו ה'שולחן ערוך' וכל הפוסקים, כי המקפיד לאכול ולשתות כל דבר דווקא בסוכה "הרי זה משובח".
נחלקו הפוסקים בפירוש הדבר: יש שכתבו שהעושה כן מקיים את מצות הישיבה בסוכה.
יש שכתבו שאינו מקיים את מצות הישיבה בסוכה, והמעלה בהקפדה זו, היא, שעל ידהּ לא יטעה האדם, ויאכל אכילת קבע מחוץ לסוכה. ויש שצידדו שיש בכך מעלה של 'חיבוב מצוה' בלבד.
כאמור, גם השינה בסוכה היא בכלל החובה של 'תשבו – כעין תדורו', ואסור לישון מחוץ לסוכה, בין ביום ובין בלילה, אפילו שנת עראי. דהיינו, נמנום קצר וחטוף (ואף למשך פחות מדקה), וזאת גם אם ישן בתנוחה, שאין לחשוש שמא השינה תתארך, כגון שראשו מונח בין ברכיו.
מי שנרדם מחוץ לסוכה והתעורר- אסור לו להמשיך בשנתו מחוץ לסוכה.
(שו"ע תרלט, ב, משנ"ב יא, יב, יג, טו ו־טז, שעה"צ ד ו־כט, וביה"ל ד"ה אפילו שנת וד"ה אם;
ביאורים ומוספים דרשו, 12, 16, 18 ו־20)