הרב יהודה לב שליט"א
מח"ס 'לב המועדים'
שבת אופרוף
נוהגים שבשבת שלפני החתונה ['שבת עליה לתורה'], מוליכים את החתן לבית הכנסת והוא עולה לתורה.
הטעם בשבת 'אופרוף' ואמירת 'מזל טוב' הובא בפרקי דרבי אליעזר (פרק יז): "ראה שלמה מה כוח של גמילות חסדים של ישראל לפני המקום, ובנה ב' שערים בבית המקדש והיו ישראל מחשובי ירושלים יושבים ביניהם בשבת, ומי שהיה חתן היה נכנס ומברכים אותו, ומשחרב בית המקדש התקינו שיהיו חתנים הולכים לבית המדרש, וכל ישראל הולכים ומברכים אותם, ובזה יוצאים ידי חובת גמילות חסדים" (טור יו"ד שצג).
טעם אחר: כיון שמועד החופה זמן שמחה הוא לאדם, ומן הראוי שיעלה על ראש שמחתו את שמחת תלמוד התורה שהיא שמחת כל ישראל, כנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב, על כן תקנו חכמים לכבוד התורה לשמח חתן בעלייתו לתורה בציבור (גינת ורדים ועיין בעזר מקודש פ"ד הערה).
לקיחת החתן לבית הכנסת
מקור מנהג זה מפרקי דר"א (סוף פרק יז), שמשחרב בית המקדש התקינו שיהיו חתנים הולכים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, ואנשי המקום רואים את החתן ושמחים עמו. ובמסכת סופרים (פרק יט הלכה יב) מובא בלשון זה: "כדי לגמול להם חסד לחתנים ולהלוותם לביתיהם"
ובספר מהרי"ל (הלכות נישואין ח) כתוב: "שבת שחרית כשיסיימו פסוקי דזמרא, הולכים חשובי העיר ומביאים את החתן לבית הכנסת". ובספר 'נוהג כצאן יוסף' (נישואין ה) כתב: "ראוי לבטל המנהג שמפסיקים בתפילה להביא את החתן לבית הכנסת".
טעם הדבר: לפי שהנושא אשה נמחלים לו כל עונותיו, ונעשה כבריה חדשה וכתינוק שנולד, ונהיה אדם שלם ואמרו חז"ל (מכות י, ב): "בדרך שאדם רוצה לילך מולכים אותו", ובזה רומזים המלווים לחתן, שהברירה כעת בידו לבחור לו דרך חייו, ומזרזים אותו לפני החתונה לבחור בדרך החיים (ספר המטעמים חתן וכלה יח).
נהגו שהחתן עולה למפטיר.
במשנה ברורה סי' קע"א ס"ק ד' מוזכר, שבשבת לפני החתונה קוראים את החתן למפטיר (ועי' שולחן העזר ו ג).
זריקת סוכריות
נהגו לזרוק על החתן קליות ואגוזים אחר העליה לתורה, ומקורו ממסכת ברכות (דף נ, ב): "תנו רבנן ממשיכין יין בצינורות לפני חתן ולפני כלה, וזורקים לפניהם קליות ואגוזים בימות החמה ולא בימות הגשמים".
אף דבגמרא בברכות מיירי בעת הנשואים [לפני החתן והכלה] ולא בשבת לפני החתונה, ב'דרכי חיים ושלום' (אות תתרמ"ה), הביא מנהג זה לענין שבת קודם הנישואים, וכן מובא במשנ"ב קעא (ס"ק כא) וז"ל: "יש מקומות שהנהיגו כהיום, לזרוק צמוקים לפני החתן בשבת שלפני חתונתו, בשעה שקוראים אותו למפטיר".
והמנהג המקובל היום לזרוק סוכריות ושאר מינים שאינם מתקלקלים בזריקתם, ואינם נמאסים בזריקתם.
הטעם לזריקת הסוכריות: לסימן טוב, והתינוקות מלקטים אותן (רש"י ברכות נ, ב ד"ה ממשיכין). והוא רמז לסימן ברכה, ושיהיו פרים ורבים בלי צער כאגוזים הללו (ספר מנהגי בית יעקב א ס' ו).
כיסוי הס"ת בשעה שמזמרין לחתן
יש להקפיד לכסות את ספר התורה כשמזמרים לחתן, הטעם: משום שאין זה כבוד לס"ת שיהיה גלוי זמן רב (משנ"ב קלט ס"ק כא).
נהגו שהחתן עולה בשבת שלפני החתונה ובשבת שלאחר החתונה. והטעם: משום דחתן דומה למלך, וכמו דמלך כותב לו שני ספרים, כך חתן עולה פעמים לתורה (מדרש תלפיות).
טעם אחר: כדי שיבחין בין תורה שלמד לפני חתונתו למה שלמד לאחר החתונה, כדאיתא ביבמות (סב, ב) "השרוי בלא אשה שרוי בלי תורה" (ספר מטעמים חתן וכלה אות כ בשם עטרת יעקב ישראל).
לרקוד בשבת לכבוד בחתן
מותר לרקוד לכבוד החתן בשבת, משום דהוי דבר מצווה (משנ"ב שלט ס"ק י, אבני ישפה או"ח סימן לה ענף ד).
שבוע שחל החתונה
"חתן דומה למלך. מה המלך הכל מקלסין לפניו כך החתן, מה המלך אינו יוצא לבד לשוק לבדו כך חתן, מה המלך שמחה ומשתה לפניו כך החתן כל שבעת ימי המשתה, מה המלך לובש בגדי כבוד כך החתן" (פרקי דר"א פרק יז).
נהגו שהחתן אינו הולך לבד בלא שומר, משבת של עליה לתורה והטעם: לפי שהחתן בשבוע של החתונה נקרא 'מלך', ומלך אינו יוצא לבדו (ביכורי יעקב תרסט ס"ק ג).
טעם אחר: לפי שיש כוחות במזיקים שמתקנאים בבני אדם, לכן אמרו חז"ל (ברכות נד, ב): "ג' צריכים שמירה ואחד מהם חתן חולה ויולדת" (שפת אמת ברז'אן).
טעם המנהג בשבוע שקודם החופה הוא מדין כבוד, ואחרי החופה הוא מדין שמירה (ספר המטעמים).
החזו"א הורה שכאשר חתן הולך לתפילה אינו צריך שמירה, משום: "שומר מצווה לא ידע דבר רע" (מעשה איש ח"ב).
עטיפת חתן בטלית אחר הנשואים
נהגו בני אשכנז שאין מתעטפים בטלית גדול עד הנישואין, ומקורו מהתשב"ץ שכתוב (דברים כ"ג, י"ב) "גדילים תעשה לך על ארבע כנפות" ונסמך לו (שם יג) "כי יקח איש אשה". מכאן סמכו בזה בני אשכנז שלא להתעטף בטלית עד אחר הנישואים.