יום שלישי י"ז באלול תשע"ח
מהו פירוש 'בר גיבול' ו'אינו בר גיבול'?
אחת מל"ט מלאכות האסורות בשבת, היא מלאכת 'הַלָּש'. עיקרה של מלאכת הלישה היא ערבוב של מוצק ונוזל והפיכתם לבלילה אחת. ויש הבדל בין סוגי המוצקים: 'בר גיבול', ו'אינו בר גיבול'.
בר גיבול, פירושו – מוצק שהנוזל מחבר את חלקיו לגוף אחד, כגון קמח, שהמים הופכים אותו לגוף אחד של בצק. ובהתאם לכך, אינו בר גיבול, פירושו – מוצק שאינו הופך לגוף אחד על ידי הנוזל, כגון אפר וחוֹל גס.
לישת בר גיבול אסורה מדאורייתא לכל הדעות, ואילו לישת אינו בר גיבול – נחלקו הפוסקים אם איסורהּ מדאורייתא או מדרבנן; וראה תקציר למחר.
[משנ"ב שכא, נ; ביאורים ומוספים דרשו, 78; וראה עוד שם]
האם מותר לעשות עיסה מבננה מרוסקת?
איסור מלאכת לישה הוא בכל סוגי הנוזלים, ואף ברוֹק. אולם, גיבול מאכל בפה, אין בו איסור לישה, בין אם מגבל את המאכל ברוק שבפיו, ובין אם מגבלו במשקה ששותה תוך כדי אכילה.
וכן גיבול פרי במיץ היוצא ממנו, אין בו איסור לישה, ולכן, המרסק פרי באופן המותר בשבת, רשאי לעשות ממנו כעין עיסה, כגון מחית בננה, ללא תוספת נוזל חיצוני. ונחלקו הפוסקים אם היתר זה אמוּר גם בריסוק כמה פירות יחד, אך בפירות ממינים שונים, לכל הדעות יש איסור לישה מחמת ערבוב רסק של מין אחד במיץ של המין האחר.
[משנ"ב שכא, נ; ביאורים ומוספים דרשו, 74-75]
שלבי מלאכת הלישה ודרגת איסורם
כאמוּר, איסור מלאכת לישה הוא ערבוב של מוצק ונוזל והפיכתם לבלילה אחת. לפעולה זו, שני שלבים: שלב הערבוב הראשוני, המכונֶה 'נתינת מים'; ושלב בחישת המוצק והנוזל ועִרבולם עד ליצירת הבלילה, המכונֶה 'גיבול'.
במוצק 'בר גיבול' (ראה לעיל) – הגיבול אסור מדאורייתא, ונתינת המים אסורה מדרבנן; ויש אומרים שאף נתינת המים אסורה מדאורייתא.
וב'אינו בר גיבול' – נחלקו הפוסקים הן בנוגע לגיבול והן בנוגע לנתינת המים, אם הם אסורים מדאורייתא או מדרבנן, ויש אומרים שנתינת המים מותרת; ולמעשה, יש להחמיר.
[משנ"ב שכא, נ, וביה"ל ד"ה אין; ביאורים ומוספים דרשו, 76, 77, 79 ו־80; וראה עוד שם]