השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
האם שאר קנייני התורה מועילים במכירת חמץ? • יהודי שהניח את חמצו אצל חברו האם מועילה מכירת החמץ של חברו גם על החמץ שלו? • ומה הדיו אם אמר יהודי לגוי קח את החמץ הזה ותן לי לאחר הפסח חמץ אחר? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן תמ"ח סעיף ג' באמצע הסעיף במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
אומר השו"ע, 'או שימכרנו לו מכירה גמורה בדבר מועט', דברי השו"ע הם המשך למה שעסק השו"ע מקודם לכן, ביהודי שיש לו חמץ, ומתקרב הפסח, והיהודי לא רוצה לבער את החמץ, העצה שהיהודי יוכל להשאיר את החמץ ולהנות ממנו לאחר הפסח, היא ע"י שיקנה את החמץ לגוי, כך שבימי הפסח החמץ יהיה בבעלות הגוי, ולאחר הפסח הגוי יכול להחזיר לו את החמץ, ויהיה מותר באכילה ובהנאה, ועל זה אומר השו"ע, שהמכירה שבה היהודי מוכר את חמצו לגוי, צריכה להיות מכירה גמורה בקניין המועיל, ומבאר המ"ב, שיש מי שאומר שהקניין הוא בכסף, ויש מי שאומר במשיכה או בהגבהה, ויש שכתבו שגם שאר הקניינים נוהגים בגוי, כגון קניין מטלטלין אגב קרקע, קניין חצר, קניין סודר.
להלכה, לכתחילה הקנאת החמץ צריכה להתבצע בכסף ובמשיכה ביחד, כיוון שזה מועיל לכו"ע, וזה נפק"מ לאיסור דאורייתא, ועכ"פ במשיכה לבד מועיל לדעת רוב הפוסקים, ובדיעבד, אם מכר רק בכסף או בשאר הקניינים, ועבר עליו הפסח, החמץ מותר, כיוון שחמץ לאחר הפסח אסור רק בגלל קנס דרבנן, ולגבי דין דרבנן מועילים גם הקניינים הפחותים, ואפשר לסמוך על השיטות האלו, ועוד, כיוון שחמץ בלאו הכי לא ברשותו ועשאו הכתוב כאילו ברשותו, ובזה שהוא מגלה דעתו שלא ניחא ליה בחמץ, זה כבר מועיל בשביל שלא יעבור עליו.
יהודי שמוכר את החמץ שלו לגוי, ויש יהודי אחר שהניח שם את החמץ שלו, לא מועיל, אא"כ המוכר יידע שיש כאן חמץ של יהודי אחר, כי אחרת אין דעתו להקנות את אותו חמץ, ואם הניח שלא מדעתו, החמץ אסור לאחר הפסח, כיוון שהיהודי המוכר לא ידע להקנות אותו, והגוי לא ידע לקנותו.
מותר לאדם לומר לגוי, קח את החמץ הזה, ותן לי לאחר הפסח חמץ אחר, כיוון שהחמץ של הגוי בפסח מותר.