הרב בנימין בירנצוויג
"אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן" (שמות ז', י"ט)
מידת הכרת הטוב רגילים אנו לפרשה, כחובה של נתינת הרגשה טובה למי שגמל לנו טובה, בפרשת השבוע מתגלה לנו שיש צדדים נוספים במידה זו של הכרת הטוב, וכיון שמידה זו היא החמורה שבמידות, וכפי שאמרו חז"ל (משנת ר"א פ"ז) 'אין לך קשה לפני הקב"ה יותר מכפיות טובה וכו", ועד שאמרו ופסקו חז"ל (תנחומא שמות ה) 'שהכופר בטובתו של חברו סופו לכפור בטובתו של מקום'! חובה עלינו להבין גדרה טעמה ומהותה מכל צדדיה.
בפרשת השבוע מתגלה לנו יסוד מחודש ונפלא במידה זו של הכרת הטוב, "ויאמר ה' אל משה אמור אל אהרון קח מטך ונטה ידך על מימי מצרים" ומביא המדרש רבה (שמות פ"ט, י) 'אמר רבי תנחום; למה לא לקו המים על ידי משה? אמר לו הקב"ה, המים ששמרוך כשהושלכת ליאור, אינו בדין שילקו על ידך, אלא ילקו על ידי אהרון אחיך' וכן הוא במכת כינים אמר הקב"ה למשה, 'העפר שהגן עליך כשהרגת את המצרי, אינו בדין שילקה על ידך, אלא אהרן אחיך יכהו'.
דברים נשגבים משכל אנוש?! וכי מה שייך להכיר טובה לדומם? הרי אינו מרגיש בטובה שהוא עשה ואף אינו מרגיש בהכרת הטובה שניתנת לו?
יסוד גדול במהותה של מידת הכרת הטוב, למדים אנו מכאן, שחיוב הכרת הטוב הוא לא רק כדי להיטיב עם המיטיב, אלא בעיקר כדי להיטיב עם המקבל, כדי שהוא ירגיש את החובה להודות למי שגמל לו חסד, כך לימדונו חז"ל – שהכרת הטוב היא עצם הידיעה שיש להכיר טובה למיטיב אתך, שהיא יסוד ההכרה בבורא העולם שמיטיב לנו בכל עת ושעה, ואי לכך אין הבדל אם המיטיב הוא חי או דומם, שהרי אם לא יכיר האדם טובה לדומם שהיטיב לו, הרי נפגמה אצלו מידה זו, ויבא לכפור גם בחי המיטיב לו, וסופו ח"ו לכפור גם בטובתו של מקום!
מן הראוי להביא בעניין זה את דבריו החדים והחריפים של בעל הפחד יצחק (ראש השנה קונטרס החסד מאמר ג) וז"ל 'מי שזכה לשמש חכמים אמיתיים, יודע כמה חמורה היתה הקפדתם בעניין הכרת טובה, אדם שהרגישו בטבעו כפיית טובה, כמעט שנעשה בעיניהם למופרך בכלל'.
מסופר על הרה"צ רבי אריה לוין זצ"ל, כשהיה בחור בגיל שש עשרה נכנס לישיבת הלוסק, שבראשה עמד מרן בעל הברכת שמואל זיע"א, הבחור אריה לוין עלה והתעלה בלימודו, ואחר זמן כבר ידע כל סדר נשים עם רש"י ותוס', כשעמד ראש הישיבה על שקידתו ועמלו של הבחור, ניגש אליו והודיעו כי ברצונו לקבוע איתו סדר לימוד בחברותא את כל מסכת עירובין, כמובן שהתרגשותו של הבחור אריה לוין לא ידעה גבולות, לזכות ללמוד מסכת כה קשה בחברותא עם גאון הדור ר' ברוך בער?! ואכן מיד הם התחילו בלימוד החברותא, והיה הדבר לשיחה בפי כל.
אלא שאז קרה דבר מופלא! אחרי זמן קצר ניגש הבחור אריה לרבו ראש הישיבה וביקש ממנו כתב המלצה לישיבת וואלוז'ין שברצונו לילך ללמוד שם?! הדבר היה לפלא גדול, אחר שזכה לקרבה כה גדולה מרבו, ואף לקביעת חברותא קבועה דבר שזכו לו מועטים, מה הביאו לבחור אריה לעשות צעד כזה?
לימים אמר לקרובים אליו הרה"צ ר' אריה זצ"ל, שהדבר ברור לו שמה שסבל כמה וכמה מיני ייסורים במשך חייו, היה מחמת הפגיעה שפגע אז ברבו הגדול, ואז שאלוהו מדוע באמת עזב את הישיבה אחר שזכה ללמוד בצוותא עם ר' ברוך בער זצ"ל, וענה ר' אריה, שהיה בלתי אפשרי בשבילו להשאר בישיבה, משום שבעל הבית במקום 'הסטאנציע' [מקום לינה שלו] היה מהמשכילים, והשתדל מאוד להרחיקו מבית המדרש, והפציר בו כל יום שילך לאחת האוניברסיטאות ושלא ישאר בישיבה, ואז הרגשתי שהנה מרוב שכנועים והפצרות, מי יודע אולי הוא עוד יצליח להשפיע עלי… ומיד החלטתי שאני עוזב את הישיבה!
שאלוהו מקורביו את ר' אריה, שמאחר שהיתה לך סיבה כה טובה וחמורה, מדוע לא אמרת לרבך את הסיבה לעזיבתך הרי בוודאי היה נותן לך רשות, וענה להם ר' אריה, גם זה היה בלתי אפשרי מבחינתי, כי ידעתי שאילו אומר לר' ברוך בער את הסיבה המאלצת אותי לעזוב את הישיבה, היה מקפיד על בעל ה'סטאנציע' שלי, ודבר זה איני יכול שיגרם על ידי, מאחר שנתן לי מיטה לישון ולחם לאכול, ומפני חובת 'הכרת הטוב' אסור לי להרע לו באיזה עניין ואופן, אע"פ שידעתי כבר אז שקפידת מורי ורבי תהיה עלי, אבל לא היתה לי ברירה הייתי אנוס על פי 'הכרת הטוב'!!!
הפגיעה ברגשי 'הכרת הטוב' היתה חמורה אצל הגה"צ ר' אריה לוין יותר מכל!!!
כשמרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל עבר ניתוח לב בהצלחה, שאל מרן את אחד ממקורביו, כיצד אומרים תודה בשפה האנגלית, כי הוא רוצה להודות לרופא המנתח שהיה ממוצא אמריקאי. כשאמרו למרן שאין צורך בזה, כי הם יעבירו את תודתו אליו, אמר להם מרן: "לא ולא! חובת הכרת הטוב מחייבת שאני בעצמי אודה לרופא!"
כדרכו, הביא ראיה לכך את חזרת הש"ץ שנתקנה על מנת שהש"ץ יוציא ידי חובה את הציבור. בכל ברכה וברכה הצבור עונים 'אמן' ודי בזה, משא"כ בתפילת 'מודים', שהיא תפילה של הכרת הטוב להקב"ה – 'מודים אנחנו לך', תקנו חז"ל תפילת 'מודים דרבנן', שכל אחד ואחד יאמר בעצמו, והלא דבר הוא?! מה נשתנתה ברכה זו משאר חזרת הש"ץ, שדי במה שאומר הש"ץ והציבור עונים אמן?! וביאר שהעניין הוא, שמאחר שתפילת 'מודים' היא הכרת הטוב לבורא עולם על כל נשימה ונשימה, ועל כל חסדיו שעושה עמנו בכל רגע ורגע, על כל אחד לומר אותה בפה מלא בעצמו ולא על ידי שליח!! מחזק למתבונן!
(אהל משה)