היום נלמד: נקיות המקום לברכה
יום רביעי י"ג בטבת תשע"ז
מהו המקור בתורה לכך שֶׁשְּׁתוּי יַיִן רשאי לברך ברכת המזון?
השותה יין בסעודת פת, יקפיד לברך ברכת המזון טרם שיהיה שָׁתוּי במידה כזו שאינו ראוי לדבר בפני המלך. ויתכן שצריך להקפיד על כך ביחס לכל ברכה שהיא. ובדיעבד יברך, וכפי שנאמר במקור הדין של ברכת המזון בתורה: "ואכלת ושבעת וברכת", והרי מצוי שלאחר שביעה האוכל כבר שתוי, ואף על פי כן חייבתו התורה לברך; אולם, יתכן שאין לצרפו ל'זימון'. ואם הוא שיכור כְּלוֹט, דהיינו שעושה מעשיו בלא דעת, הרי זה כשוטה ופטור מכל המצוות; ואף אם בֵּרך, חייב לשוב ולברך כשיפוג יינו, כל עוד לא עבר 'שיעור עיכול'. [שו"ע ד-ה, משנ"ב ד-ו, שעה"צ ז, וביה"ל ד"ה או; ביאורים ומוספים דרשו, 9 ו־10]
האם מותר לברך בסמוך לִדְבַר מִיאוּס מכוסה?
אסור מן התורה לברך ברכת המזון וכל ברכה שהיא, כאשר יש צואה בטווח של ארבע אמות (1.92-2.31 מטרים, לשיטות השונות) מכל עבריו של המברך, או לנגד עיניו בטווח הראייה. וכן אסור לברך בטווח של ארבע אמות מריח הצואה. והוסיפו חכמים ואמרו שדין מֵי רגליִם כצואה. וכל דְּבַר מיאוס שריחו מצחין וכבד ואינו נמוג לאלתר - דינו כצואה. וצואה מכוסָה, אף בכיסוי שקוף - אם אין ריחהּ נודף מבעד לכיסוי, מותר לברך אף בסמוך לה; ואם ריחהּ נודף, יש אומרים שאסור לברך בטווח של ארבע אמות מהריח, כנ"ל, ויש אומרים שאין צורך להתרחק אלא עד היכן שכלה הריח. [משנ"ב ז; ביאורים ומוספים דרשו, 11]
המגלה כי בֵּרך ברכת המזון במקום בלתי נקי - האם צריך לשוב ולברך?
כאמור, אסור לברך ברכת המזון וכל ברכה שהיא במקום שיש בו צואה ומֵי רגליִם. ואם ידע שיש שם צואה ומי רגלים, ועבר ובֵרך - צריך לשוב ולברך. ואם רק לאחר שבֵּרך גילה צואה בטווח של ארבע אמות ממקום עמידתו: במקום שהיה צריך להעלות בדעתו שיתכן כי יש בו צואה - צריך לשוב ולברך, כיון שפשע בכך שלא בדק; ובמקום שאין ראוי להעלות בדעתו כי יש בו צואה - הרי זה כאנוּס ואינו צריך לשוב ולברך. ואם גילה שם מי רגליִם, בכל מקום אינו צריך לשוב ולברך, כיון שאיסורם הוא מדרבנן, כנ"ל, ולא חייבוהו לבדוק. [שו"ע ה, משנ"ב ה, ז ו־ח, שעה"צ ח, וביה"ל ד"ה אם; ביאורים ומוספים דרשו, 12; וראה ביה"ל עט, א, ד"ה ארבע]