מהו המכתב שהקב"ה שלח לנו

באלו מצוות לא נאמר שמצוות צריכות כוונה?│ומה הכוונה בדברי השולחן ערוך שצריך לקרוא קריאת שמע 'באימה וביראה?│ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות קריאת שמע במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק א', סימן ס' סוף סעיף ד' – סימן ס"א סעיף א']  

מצוות צריכות כוונה

השולחן ערוך מביא שתי שיטות, האם מצוות צריכות כוונה, או מצוות אינן צריכות כוונה, ומכריע כפי השיטה שמצוות צריכות כוונה, ולכן, אדם שקיים מצוה והוא לא התכוון בעשיית המצוה לעשות את רצון השם יתברך, הדין הוא, שהוא לא יוצא ידי חובת המצוה, משום שהכוונה מעכבת את המצוה, ומביא הביאור הלכה, שלפי שיטה זו, מצוות צריכות כוונה מן התורה, ולכן, במקום שיש לאדם ספק האם הוא כיוון או לא, הדין הוא, שהוא צריך שוב לחזור ולעשות את המצוה, ומביא עוד, שבמצוות כאלו שיש בהם הנאה, כגון אכילת כזית מצה בליל פסח, או אכילת כזית של ליל ראשון של סוכות, יש מי שסובר, שבהם  לא נאמר הדין שמצוות צריכות כוונה, אבל בשאר מצוות, מצוות צריכות כוונה, והכוונה מעכבת מדאורייתא, ודן הביאור הלכה, באדם שקראו לו לעלות לתורה, והרי בשעה שעולים לתורה לובשים טלית לכבוד העלייה לתורה, ולא היה לו טלית ולקח מחבירו, ומכיוון שהזמן מאוד בהול, הוא לא הספיק לכוון לשם המצוה, באופן כזה זה גרוע מאוד, משום שנמצא שהוא לובש בגד של ד' כנפות בלי ציצית, ואינו מקיים מצות ציצית משום שמצוות צריכות כוונה, ומעלה הביאור הלכה אפשרות, שיכול להיות, שמכיוון שלבישת הטלית היא לא לשם לבישת בגד, אלא היא לכבוד התורה, לבישה כזאת לא מחייבת בציצית, וכמו מוכר שלובש בגד כדי להראות לקונה את המידה של הבגד, שבכך הוא פטור מציצית, משום שזה לא נקרא לבישה.

מביא המשנה ברורה שלשה דברים:

א. מביא בשם המגן אברהם, שמצוות צריכות כוונה זה רק במצוות דאורייתא, ולא במצוות דרבנן, והמשנה ברורה דוחה את דבריו, ומביא שיש כמה ראיות, שלשיטה שמצוות צריכות כוונה, זה גם במצוות דרבנן.

ב. גם להשיטה שמצוות צריכות כוונה והכוונה מעכבת בעשיית המצוה, ואדם שעשה מצוה ולא כיוון, צריך לחזור ולעשות את המצוה, בכל זאת לא יברך שוב על המצוה, כיוון שביחס לברכה, יש הרי שיטה שסוברת, שמצוות אינם צריכות כוונה.

ג. מביא בשם החיי אדם, גם להשיטה שמצוות צריכות כוונה, זה הכל אם קיים את המצוה למטרה אחרת, כגון שתקע בשופר כדי להתלמד, או שקרא קריאת שמע לשם לימוד ולא לשם קריאת שמע, אבל אדם שעושה את המצוה בסתמא, באופן כזה שלפי העניין נראה שהוא עושה את זה לשם מצוה, בזה גם להשיטה שמצוות צריכות כוונה, זה נקרא כמו שהוא מכוון.

כוונה בפסוק ראשון של קריאת שמע

מבואר בשולחן ערוך, שאדם שקורא קריאת שמע, כוונת התיבות מעכבת בפסוק ראשון, והיינו, כוונת הלב, ולא כוונת המצוה, ובשאר קריאת שמע הכוונה אינה מעכבת.

עשרת הדברות מרומזים בקריאת שמע

יקרא קריאת שמע, באימה, ביראה, ברתת, ובזיע, ואימה ויראה מבאר המשנה ברורה, שהכוונה היא, שכאשר הוא אומר 'בכל נפשך', הוא מתכוון למסור עצמו על קידוש ה', עוד מביא המשנה ברורה, שבקריאת שמע מרומזים כל עשרת הדיברות, לדוגמא, 'ואבדתם מהרה' – לא תרצח, 'למען ירבו ימיכם' – כיבוד אב ואם שגורם לאריכות ימים, 'ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם' – לא תנאף.

השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א