יום שני י"א באדר ב' תשע"ט
מהו החוזק הנדרש ל'קוֹרה' המתירה את ה'מבוי'?
'קוֹרה' המתירה 'מבוי' – מידת אורכהּ, כרוחב פירצת המבוי; ומדין 'לבוּד', די בכך שתגיע עד לטווח של פחות משלושה טפחים ממחיצות המבוי. ומידת רוחבהּ – טפח לפחות. ולעוביהּ אין מידה, אך עליה להיות חזקה במידה שתוכל לשאת לכל אורכהּ (הנצרך להכשרהּ, כנ"ל) אריחי אבן שרוחבם שלושה טפחים, ורוחבם טפח ומחצה, כאשר רוחב האריח מונח לרוחב הקורה, ואורך האריח לאורכהּ.
וטעם הדבר, מפני שרק באופן זה ניכר שהקורה הונחה לשֵׁם קביעות של בנין, כעין 'תקרה', וממילא היא מהווה היכר שזוהי רשות היחיד; אבל כשאינה כה חזקה, סבורים העוברים ושבים שהונחה שם רק לפי שעה, ואינה מהווה היכר. ויש אומרים שהטעם הוא, שכאשר אינה כה חזקה, היא נישאת ברוח.
[שו"ע שסג, יז, משנ"ב נט, וביה"ל ד"ה חזקה]
מהו החוזק הנדרש ל'מעמידים' של 'קוֹרת מבוי'?
בהמשך לאמוּר: 'קורה' מעוגלת, אם היא חזקה במידה הנ"ל, הריהי כשֵׁרה, למרות שבפועל לא ניתן להניח עליה אריחים. וקורה שרוחבהּ ארבעה טפחים – אינה צריכה להיות חזקה במידה שתוכל לשאת את האריחים, משום שבקורה זו (על פי הטעם הראשון הנ"ל) ניכר בכל מקרה כי הונחה לשֵׁם קביעות של בנין, וכן אין לחשוש (על פי הטעם השני הנ"ל) שתינטל ברוח.
ו'מעמידי' הקורה, דהיינו זיזים היוצאים ממחיצות המבוי והקורה מונחת עליהם, וכיוצא בהם – יש אומרים שעליהם להיות חזקים במידה שיוכלו לשאת את הקורה עם האריחים הנ"ל; ויש אומרים כי די בכך שיהיו חזקים במידה שיוכלו לשאת את הקורה בלבד, (שהרי בפועל אין מניחים עליה את האריחים). וראוי להחמיר, כי כן דעת רוב הראשונים.
[שו"ע שסג, יז-יט, משנ"ב סא-סב, שעה"צ מד, וביה"ל ד"ה חזקה; וראה משנ"ב ס; ביאורים ומוספים דרשו, 50]
מדוע לא מתחשבים להלכה בכך שהיקפו של עיגול הוא כ־3.14?
כאמוּר, 'קוֹרה' מעוגלת כשֵׁרה להתרת 'מבוי'. וכללו חכמינו ז"ל, שכל עיגול שיש בהיקפו שלושה טפחים, יש ברוחבו (= קוֹטְרוֹ) טפח". ולכן, אם היקף הקורה הוא שלושה טפחים, נחשב הדבר שיש ברוחבהּ טפח, כנדרש לרוחב הקורה, והיא כשֵׁרה.
ולמרות כי בחשבון מדויק נמצא שהיקפו של עיגול אינו פי שלושה מרוחב (=קוטר) העיגול, אלא פי שלושה ושביעית בערך (כ־3.14), להלכה אין לדקדק בכך, ודי בהיקף של שלושה טפחים, כי סמכו חכמים על שיעור זה של פי שלושה בכל דיני התורה, מפני שקשה לצמצם בנוגע לתוספת שמעבר לפי שלושה.
וכתבו אחרונים, שאולי קיבלו כן מהלכה למשה מסיני, ולפחות בדינים דרבנן יש לסמוך על כך. ויש שהטעימו כי כל שיעורי המצוות המעשיות ניתנו באופן זה, כדי שגם חלושי הדעת יוכלו לקיימן.
[שו"ע שסג, יט; ביאורים ומוספים דרשו, 52]